האברך הליטאי רבי דוד כהן, הנודע בכישרונו כסופר סת"ם, יוצא מביתו בחופזה שעה קלה לפני כניסת השבת בדרכו לטבילת מקווה של ערב שבת.

הוא מטפס במהירות את המדרגות המובילות מביתו אל עבר המקווה, כשלפתע הוא שומע קול של יהודי מבוגר בעל מבטא רוסי הפונה לעברו. כשהוא מסתובב לאחור, הוא מגלה יהודי בגיל שיבה בעל פנים עדינות, מעט מיוסרות, דמות מיוחדת שעדיין לא פגש בשכונה בה הוא מכיר כמעט את כל שכניו.

"התחפוץ לרכוש ממני משהו?" פנה אליו היהודי המבוגר בשפת האידיש במבטא רוסי כבד מאוד. "משהו מעניין", הוא הוסיף ואמר. רבי דוד כהן, אשר מיהר מאוד בדרכו למקווה, הסתפק לרגע אם לעצור או להיפרד ממנו בתנועה קלה של 'שבת שלום', אך אז הבחין שבידו של היהודי יש קלף מגולגל, וכיוון שתחום הספרות קרוב אליו זה שנים, אמר לו ליבו לעצור.

"מה יש לכם להציע, רבי יהודי?" 

"יש לי משפחה שהותרתי בצ'צ'ינה, ואני זקוק בדחיפות לכסף שאני צריך לשלוח להם. התרצה לקנות ממני את המגילה הזו?" שאל תוך כדי שהוא פורש לפניו את המגילה.

באותם רגעים נעתקה נשמתו של רבי דוד כהן. הוא הבין כי זאת לא עוד מגילה, אך מי הוא זה ואיזה הוא מוכר המגילה המסתורי, ומה סיפורה של המגילה הזו?

לשם כך עלינו לשוב לאחור, הרבה לאחור.

קהילת קודש באבריניץ

חבורת חסידי ברסלב מיוחדת במינה התגוררה בעיירה הקטנה באבריניץ האוקראינית, הנמצאת במרחק של כמאתיים קילומטר מאומן. מיוחדת הייתה חבורה זו ומיוחדים היו חבריה אשר נודעו בעבודתם הקדושה. בעלי הכנסת אורחים עד מסירות נפש ממש, ובעלי תפילה אשר הרעישה את העיירה כולה, כשבאופן קבוע דמעות היו ניגרות מעיניהם בשעה שהיו פורשים כפיהם לפני הקדוש ברוך הוא. 

בין החסידים המוזכרים בכתבי ברסלב ובזיכרונותיו של רבי  לוי יצחק בנדר זצ"ל, בתור אלה שהתגוררו בעיירה זו החל מתקופת־מה אחרי פטירתו של רבי נתן ועד למפלת ברית־המועצות, ניתן למצוא את החסידים רבי טוביה מבבראיניץ ובנו רבי מרדכי, רבי נתן בנו של ר' יקותיאל מטירהאוויצע וחתנו רבי ישראל כהן הי"ד, רבי דוד ביאלסטוצקער, רבי ישראל באבריניצער ז"ל, וכן בנו של החסיד רבי דוד ביאלסטוצקער. כך גם ר' יודל, בנו של החסיד רבי יצחק בער, ועוד שורה של חסידים אשר החיו את דברו של רבינו הקדוש בעיר באבריניץ.

אך מעל כולם, משפחה נוספת התגוררה בעיירה זו אשר נודעה לשם ולתהילה מאז ועד היום, הייתה זו משפחתו של החסיד רבי יצחק שטרנהרץ, אשר כונה בפי החסידים 'ר' איציק מבאבריניץ', נינו של גאון עוזנו רבי נתן זיע"א וחתנו של רבי חיים קיבליטשער. 

רבי יצחק היה בנו של רבי נתן, בנו של רבי נחמן, בנו של מוהרנ"ת, אשר יחד  עם שלושת בניו המיוחדים, נחמן, נתן ויעקב התגורר בעיירה זו, כשהם ממשיכים את עבודת הקודש של סבם הגדול בתמימות ובפשיטות, מתוך מסירות נפש אמיתית לכל דבר שבקדושה, ונודעים בכל האזור כיהודים כשרים ההולכים בדרכה של חסידות ברסלב בכל נפשם ומאודם.

יהודי מיוחד במינו היה רבי יצחק ז"ל. מי שזכה עוד להכירו היה רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל, אשר דמותו המיוחדת של נין מוהרנ"ת הייתה לו לדוגמה של ממש בדרכי עבודת השם, וכפי שהוא תיאר פעמים רבות בגעגועים מיוחדים: "בבאבריניץ היו מתפללים מופלגים, כדוגמת איציק באבריניצער ובנו נחמן שנפטר כאן בארץ הקודש, ואחיו רבי נתן. הם היו מתפללים בקולות, אך לתפילתם הייתה מין נעימות מיוחדת, איציק זה היו לו כאלו עיניים בוכיות, עיניו היו רחוצות בדמעות".

משפחת ממשיכי השלשלת

"רבי יצחק באבריניצר היה איש צדיק ועובד ה' גדול", ממשיך ומתאר רבי לוי יצחק, "הוא היה בעל בכי עצום, ובבכייתו היה מעורר לבבות רבים לה' יתברך, ופניו היו שטופות בדמעות כל העת. הוא היה בוכה הרבה מאוד לה' יתברך, עד שהיו פניו נראים תמיד כמו שיצא ממרחץ אדים ('שוויץ'), כי בכה הרבה מאוד. ואף על פי כן בת שחוק הייתה נסוכה תמיד על פניו, כי בטבעו היה איש שמח מאד".

צאצאי רבי נתן ראו באותם ימים ברבי אברהם בן רבי נחמן ז"ל כמי שבכוחו להעביר את תורת רבינו הקדוש בצורה מיוחדת במינה, ולכן היו מתלמידיו הקרובים ביותר, כאשר הנהגות מיוחדות במינן היו להם בדרכי העבודה והתפילה.

אחד ממנהגיהם הקבועים שנטלו מסבם הגדול היה לצאת יחדיו מדי שבת קודש אחרי הסעודה לשדות העוטפים את העיירה הקטנה, ולצעוק מעומק לב 'ברסלב בוערת אש, הבער אותה בליבי', כשהמחזה של רבי יצחק ובניו הקדושים צועדים יחד ברחוב בדרכם אל ההתבודדות הזו היה מחזה מיוחד במינו. לימים נזכר בכך רבי לוי יצחק ותיאר בהתרגשות: "היה זה דבר מרגש מאוד, לראותם ביציאתם ובביאתם. הלא בימות השבוע היה קשה להם להצטרף יחדיו להתבודדות, אבל בשבת היו יוצאים יחדיו להתבודדות מחוץ לעיר, היה זה דבר מרגש מאוד לראותם".

הנהגה נוספת מיוחדת במינה אשר ירשו מסבם הייתה עבודת התיקון חצות אותה הייתה המשפחה מקיימת בצורה מיוחדת במינה. בכל לילה היו קמים האחים כולם יחד עם אביהם בחצות הלילה, וביתם היה הופך למעין בית כנסת, כשבכל פינה יושב אחד מבני הבית ועוסק בעבודת השם בשעות קדושות אלו כאילו הוא לבדו בבית הכנסת או בשדה. רבי לוי יצחק, ששהה באחת השנים בעיירה זו, התארח בביתם בסעודת 'מלווה מלכה' והוא תיאר זאת בצורה מעוררת השתאות:

"באחת השבתות ששהיתי בבאבריניץ, התארחתי אצל ר' מרדכי בן רבי טוביה. במוצאי שבת ביקש ממני ר' איציק שאבוא לסעוד עמו סעודת 'מלווה מלכה', הזדרזנו באכילתנו ופנינו לישון, וכשהגיעה שעת חצות הפך הבית להיות בית מדרש! ראיתי בחור אחד עומד בפינה זו, בחור אחר עומד בפינה זו, השלישי עומד כאן, הרביעי עומד שם, בית מדרש! בית מדרש! נפלא ביותר!

ראיתי שאין זה דבר אקראי, זהו דבר קבוע, יש להם קביעות, מדי לילה, הרי הייתי שם במוצאי שבת, וראיתי שהם ממהרים בסעודת 'מלוה מלכה', הם הזדרזו, ידוע לי שיש רבים שנהגו לקום בחצות ואז לשיר זמירות 'מלווה מלכה', היו הרבה שנהגו כך, לקום, לומר תיקון חצות, ואז לשיר את הזמירות 'במוצאי יום מנוחה', הם עשו כל שביכולתם כדי לישון מוקדם, היה זה מחזה, האמת של הרבי".

היחיד ששרד במשפחה

אך לא רק הנהגה זו או אחרת נטלו משפחת רבי יצחק מסבם הקדוש, משפחתו של רבי יצחק, אשר ידוע כי המשיכה את שלושת רבי נתן בעבודתם בצורה מיוחדת עד מאוד, זכתה לרשת גם מוצרי קודש אשר ירשו דור אחר דור, ובין אותם דברים הייתה גם מגילה אחת מיוחדת ונדירה, אשר למעשה הגיעה על ידי צאצאיו של רבי נתן עד ארץ הקודש.

כדי להבין כיצד התגלגלה המגילה, יש להקדים ולומר שתלאות רבות חוו משפחתו של רבי יצחק באותן שנים, כאשר רוחות מלחמה השתלטו על העולם כולו, ובעוד ברוסיה עצמה השלטון הקומוניסטי הולך ומצר את צעדי היהודים, מבחוץ השלטון החל הנאצי את פעולותיו הנוראות, כשבתווך עם ישראל סובל בכל מקומות מושבותיהם.

שלושה בנים היו לו לרבי יצחק, אך רק אחד מהם שרד. בנו הבחור יעקב נהרג במקרה טראגי ביותר שהותיר את משפחתו ואת קהילת ברסלב בבאבריניץ בהלם ובאבל גדול. היה זה בתאריך כ"ד בתמוז תרצ"ו, בהיות יעקב בחור צעיר לימים. הוא צעד ברחובות העיירה קראואראק יחד עם החסיד רבי מרדכי באבריניצער כשהם מדברים בעבודת השם, אך לפתע החלה לנשוב רוח פרצים, גשם עז ניתך ארצה, ואחרי מספר רגעים נפל על גביהם עמוד חשמל שניצב סמוך אליהם.

רבי יעקב הצעיר ורבי מרדכי, שהיה אז בגיל שבעים ושש, קיבלו מכת חשמל עוצמתית ונפטרו במקום באופן טראגי ל"ע. עוברי אורח מצאום שוכבים כך, כשידיו של ר' מרדכי חבוקות על הבחור ר' יעקב ושניהם ללא רוח חיים. מהר מאוד הגיעה השמועה לעיירה באבריניץ, שאיבדה בבת אחת שניים מהחבורה: רבי מרדכי שהיה בעל מדרגה גדולה ובעל צדקה וחסד, והבחור הצעיר, עלם חמודות, רבי יעקב בן רבי יצחק. המעשה גרם זעזוע גדול בעיירה והביא להתעוררות של תשובה בקרב כל תושביה.

שנה אחר כך נפטר אבי המשפחה, רבי יצחק עצמו, בעקבות חולי שפקד אותו בכליותיו. הוא נסע למוסקבה במטרה לעבור ניתוח מציל חיים, אך מיד לאחר הניתוח התמוטט בשעת הילוכו ברחוב העיר מוסקבה, וימים בודדים אחר כך נפטר בביתו ונקבר בעיירתו.

אך כל זה היה מעין הקדמה למה שהיה עתיד להתרחש על שאר יהודי אוקראינה ואירופה כולה, ובהמשך, עם התקדמות מלחמת העולם השנייה, נהרג אח נוסף - רבי נתן הי"ד - על ידי הנאצים, כאשר מי שנותר כעת להמשיך את השלשלת המפוארת הזו היה הבן רבי נחמן לבדו.

נגד כל הסיכויים

ואכן, לא רק את המגילה העתיקה העביר רבי נחמן בן רבי יצחק כממשיך השלשלת. במסירות נפש עצומה בשנים הקשות ביותר שחווה עם ישראל, בעיצומם של אותם ימים שחורים, הוא התעקש לשמור על גחלת היהדות בכל מחיר בצורה מופלאה ונדירה.

כמי שספג מאביו הגדול את הדרך שהנחיל סבם הקדוש, רבי נתן זי"ע, הוא התעקש להעביר זאת הלאה לשני בניו, שמואל וישעיה, אשר נולדו לו באותם ימים קשים, בהם היה חינוך ילדים לתורה ולמצוות אסור בתכלית האיסור, והעונש על כך היה קשה מנשוא, אך רבי נחמן לא ויתר והיה מוכן למסור על כך נפש.

רבי נחמן הקים חנות קטנה למען פרנסת משפחתו, בה שהה שעות בודדות, כששאר היום היה עוסק בעבודת השם כאחד העובדים הגדולים. מדי בוקר קודם עלות השחר היה הוא יוצא להתבודד מחוץ ליישוב וזועק להשם יתברך בקולי קולות, כפי שתיאר החסיד רבי חיים בנימין בראד ז"ל, שפגשו פעם בעת התבודדותו ושמעו צועק בקולי קולות שישמרהו השם ויצילהו מכל רע ומכל מכשול, בפרט בשעות העבודה בחנות. הוא צעק צעקות אלו בדמעות ממש, תוך כדי שהוא שוכב בפישוט ידיים ורגליים על אדמת השדה.

רבי נחמן, שידע היטב כי הוא וילדיו הם חלק משרשרת נצחית הממשיכה את דורותיו של רבי נתן, החליט כי על אף שרוב היהודים נכנעו לבסוף לכוחות הרשע ושלחו את ילדיהם למוסדות לימוד גויים על פי צו הקומוניסטים, הוא לא יהיה מוכן להיכנע וילמד את ילדיו בביתו.

דבר זה נמשך תקופת־מה, אך באחד הימים הגיעה השמועה לידי המשטר, ורבי נחמן קיבל אזהרה חמורה כי עליו להכניס את ילדיו בהקדם למוסדות החינוך המקומיים. אך לא איש כרבי נחמן יוותר, ואחרי מחשבה רבה הוא החליט כי יחביא את ילדיו היטב ויספר כי הם נפטרו ממחלה ל"ע. כך במשך תקופה נוספת הצליח רבי נחמן להציל את ילדיו מחינוך קלוקל, אך בחלוף תקופה נודע כי הוא שיקר, וברגע האחרון, בטרם ייתפס עם ילדיו, הצליח לעבור לדירת מסתור בעיירה קראוואראק.

שם, בעיירה קראוואראק, הצליח רבי נחמן לשמור על בניו בשמירה מיוחדת, ובעוד ברחבי רוסיה כולה כמעט לא נותרו ילדים הגדלים בדרך ישראל סבא, הוא הצליח במסירות נפשו לשמר את שרשרת הזהב בשנים הקשות ביותר - למען דור העתיד. ומה גדולה הייתה שמחתו כשזכה לראות את בניו גדלים ונישאים ליהודיות כשרות, ומקימים את ביתם בעיירת מולדתם באבריניץ, כששם הוא זוכה לראות גם דור נוסף בשלשלת הקדושה.

אחת העבודות הקדושות ביותר אותן לימד את בניו לקיים במסירות נפש ממש, הייתה הנסיעה הקדושה לאומן לקיבוץ ראש השנה. מדי שנה היה לוקח את בניו, ישעיה ושמואל, אל הקיבוץ הקדוש, גם בימים בהם דבר זה היה אסור בתכלית האיסור והעונש על כך היה יכול להיות הגרוע מכל. מסירותו זו הייתה דוגמה ומופת בעבור חסידי ברסלב אשר הבריחו את הגבולות בשנים שטרם נפילת מסך הברזל, והיו מוצאים את רבי נחמן ובנו רבי ישעיה מגיעים במסירות נפש לקיבוץ הקדוש תוך סיכון עצמי גדול.

ממשיך השלשלת במסירות

בשנת תשכ"ז החליט רבי נחמן כי הגיע הזמן לעלות לארץ הקודש. הייתה זו בעבורו משימה לא פשוטה וקשה, אך למרות זאת הוא מחליט כי הוא מוכן להותיר הכל מאחוריו, כולל את משפחתו, ולעלות בגפו לארץ הקודש, בה זכה להתגורר למעלה מעשר שנים. 

בחודש אלול תשכ"ח נסתלק לישיבה של מעלה ונטמן בהר הזיתים.

רוחות מלחמה, מהפכות וטלטלות סערו באותה עיירה קדושה באבריניץ, העיירה אשר בעבר המתה מקולות עובדי החסידים התרוקנה ואיבדה את מראה הקדוש, כשחלקם של העובדים הטמירים נפטרו ונטמנו בבית הקברות הקטן של העיירה, חלקם נרצחו בידי הגרמנים וחלקם נלקחו בידי הקומוניסטים בלי שוב. המצער ביותר היה גורלם של הנערים הקדושים של העיירה, נערים טהורים, יהודים, חסידיים, אשר נאלצו בעל כורחם בגזירת המלכות להיכנס למוסדות הלימודים של השלטון הארור, ומשם נלקחו לצבא, שם אבדו נשמותיהם ונכחד עתידם ר"ל.

אך יהודי אחד היה מבני העיירה, איש חסיד מיוחד במינו, אשר עול העברת השרשרת לא מש מצווארו בכל אותה תקופה. היה זה רבי ישעיה, בנו של רבי נחמן, אשר גם כשעלה אביו לארץ הוא נותר בעיירה ושמר על הגחלת הקדושה בכל מחיר, כשהוא מודע היטב לכך כי שרשרת הדורות של גאון עוזנו ותפארתנו, רבי נתן זי"ע, מונחת על כתפיו ותלויה בו.

רבי ישעיה שרד בגבורה מיוחדת בתקופות הקשות ביותר. במסירות נפש המשיך בכל אותן שנים לפקוד את ציונו של רבינו הקדוש בימי ראש השנה, גם כאשר באחת השנים נאלץ להתחבאות בחצר הציון בכל ימי ראש השנה מפחד הקג"ב, וגם כאשר נאלץ למכור חפצים יקרי ערך, כגון פסנתר עתיק בעל ערך יקר מאוד, או כאשר הוא נאלץ לברוח פעם אחר פעם מעיני המשטר בדרך הלוך ובדרך חזור.

כאשר ר' ישעיה מבין ששמירת היהדות שלו ושל משפחתו הולכת ונעשית קשה יותר אל מול הגזירות, הוא נמלט עם משפחתו לגרוז'יה כשהוא נוטל עימו יחד את שאריותיה האחרונות של שלשלת המשפחה הקדושה מעיירת באבריניץ אל מחוץ לגבולותיה של אוקראינה. אוסף הכל ונמלט.

רק עשרות שנים אחר כך, עם נפילתה של חומת הברזל הסובייטית, מצליח ר' ישעיה לעלות לארץ הקודש. גם הוא, כמו אביו, נאלץ להותיר את בניו ובנותיו מאחוריו, שכן הם העדיפו לעת עתה להמשיך להתגורר בגרוז'יה. הדברים היחידים שהוא מצליח להעלות איתו היו אשתו ומעט מחפציו, ובתוכם הוא מביא עימו לארץ הקודש את 'המגילה העתיקה'.

דמות מיוחדת במינה

כיהודי אשר אין לו בעולמו כמעט דבר מלבד אש בוערת בדרכו של רבינו הקדוש, נוחת רבי ישעיה בארץ הקודש ומגיע להתגורר בשכונת נווה־יעקב שבפתאי ירושלים. ימים אחדים אחרי שהוא מתאקלם, הוא יוצא לחפש היכן יש בארץ חסידי ברסלב, והוא מוצא אותם בבית כנסת הברסלב'אי שבשכונת נווה־יעקב.

מתפללי בית הכנסת זוכרים היטב את היום הראשון שבו הוא התייצב בבית הכנסת, והם משחזרים זאת בהתרגשות. "הוא הגיע בשבת פרשת לך לך", מתאר אחד המתפללים הקבועים. "לא ידענו מי הוא, רק אמר לנו שהוא מחפש בית כנסת של ברסלבר'ס והפנו אותו לכאן. הבנו שהוא יהודי מיוחד שעבר הרבה תלאות בחיים.

אותה שבת הייתה פרשת לך לך, ורבי ישעיה שהגיע מעט לפני קריאת התורה, נעמד לצד הבימה, ואז החל הבעל קורא לקרוא 'ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה'. באותו רגע פרץ רבי ישעיה בבכי נסער, לא הבנו מה עובר עליו.

כששאלנו אותו מה קרה, הוא הסביר לנו בהתרגשות ואמר לנו: 'הרגשתי שזה המסר שהקדוש ברוך הוא אומר לי מיד אחרי שאני עוזב הכל ואני מגיע לארץ'. הבנו מיד שזהו יהודי מיוחד, ואז התברר לנו כי הוא למעשה נכדו של רבי יצחק מבאבריניץ, צאצא של מוהרנ"ת".

במשך עשרים שנה, עד לשנת תשס"ט כשנפטר בגיל שמונים וארבע ונטמן בהר הזיתים, היה רבי ישעיה ז"ל לדמות מיוחדת במינה בעיר ירושלים בין חסידי ברסלב. השפות היחידות שידע היו אידיש או רוסית. צהלתו הייתה על פניו תמיד למרות הקשיים שחווה בכל שנות מגוריו מאחורי מסך הברזל, וליבו היה לב של חסיד ברסלב אמיתי, מלא ברגש טהור לכל דבר שבקדושה ולכל דבר שאורו של רבינו הקדוש נסוך בו.

גם מכאן, מארץ הקודש, היה מקפיד בכל שנה לנסוע לקיבוץ ראש השנה באומן, כשל מכריו ידעו כי ברגע שהחלה תפילת מוסף בקלויז הגדול, היה הוא פורץ בבכי נסער ומשתפך שנמשך עד לסופה של התפילה. מחזה מיוחד במינו שהיה חוזר על עצמו מדי שנה בשנה.

בחלוף מספר שנים בהתרגשות גדולה מאוד, זכה הוא לראות את משפחתו ממשיכת השלשלת הקדושה עולה גם היא לארץ הקודש. בחלוף תקופה התחתנה נכדתו כאן בירושלים עיר הקודש, והקימה את ביתה עם החתן החשוב ר' חיים בנימין מאיר חנון שליט"א, בנו של הגאון הגדול רבי יצחק נתן חנון שליט"א, מגאוני חסידי ברסלב בשכונת רמת־שלמה בירושלים, כשהם ממשיכים את השרשרת הקדושה שלא תיפסק לעולם.

ומגילת אסתר העתיקה אשר שרדה את שרשרת הדורות, היכן היא בעולם?

המידע הדרמטי

בחודש האחרון הגיעה ידיעה לאוזני צוות מערכת 'ניצוצות', כי אברך סופר סת"ם נודע, תושב שכונת נווה־יעקב אשר מוכר מדי שנה מספר מגילות אסתר מפוארות במחירים לא זולים, מתעקש בכל שנה לקיים בחג הפורים את מצוות קריאת מגילת אסתר במגילה עתיקה ומיוחדת, אשר השמועה מספרת כי רכש אותה מידיו של יהודי רוסי הנקרא ר' ישעיה מיד אחרי עלייתו לארץ.

האם נכונה השמועה? האם נמצאה המגילה הקדושה?

לאחר סדרת בירורים, בשעת לילה מוקדמת קיבלנו את הכתובת המבוקשת ומיהרנו לדפוק על ביתו אשר בבניין האחרון ברחוב האחרון שבשכונת נווה־יעקב. כאשר נפתחה הדלת לא היססנו ושאלנו האם הגענו לכתובת הנכונה בה נמצאת מגילת אסתר עתיקה המיוחסת למשפחת רבי נתן. להפתעתנו כי רבה, התברר שלא טעינו.

תחילה נראה כי בעל הבית שוקל האם לשתף אותנו, אך בסייעתא דשמיא ליבו נפתח, הוא מושיב אותנו לצד השולחן ואחרי דקה שב כשבידו מגילה גדולה עתיקה, בעלת כתב יפה וקריא בצורה נדירה ביותר. ליבנו נעתק. "המגילה הזו הפכה אותי לחסיד ברסלב, מהיום שהקדוש ברוך הוא שלח לי אותה לא הפסדתי יום אחד שאני לא לומד את ספרי רבינו הקדוש", הוא אומר תוך שהוא פורש אותה על השולחן לפנינו.

כאשר אנו נדהמים לחזות במגילה הקדושה, הוא מחזיר אותנו באחת ליום שבו הוא נכנס לסיפור שלשלת המגילה הקדושה. "כאשר פנה אלי באותו יום שישי ר' ישעיה, ברגע הראשון חשבתי להמשיך הלאה, אבל אחרי רגע אמרתי לעצמי: משהו פה נראה מעניין. כשהוא פתח את המגילה פשוט נדהמתי. הבנתי שזאת מגילה נדירה מאוד. המראה העתיק מאוד, הכתב המיוחד במינו - הדהימו אותי, בפרט שזה התחום שלי".

האם ידעת מיד מה היא סיפורה של המגילה?

"ברור, בעוד אני התרגשתי מהמראה שלה, פתאום הוא הטיל את הפצצה וליבי נדם. הוא אמר לי כטומן סוד גדול: 'אני נכד של רבי נתן מברסלב, והמגילה הזו עוברת אצלנו מדור לדור מאז שרבי נתן קרא בה'.

כמובן, נדהמתי, לא האמנתי למשמע אוזניי, הבנתי שאני לא יכול לזוז מכאן בלי לקנות את המגילה המופלאה הזו. התמקחתי איתו על המחיר, הבנתי שהוא ממש לחוץ על כסף כי הוא סיפר לי שהוא עכשיו עלה לארץ והותיר את משפחתו בגרוז'יה, שם התנהלה באותו זמן מלחמת צ'צ'ניה. הבנתי שזאת הזדמנות שלא תחזור, סגרתי איתו על מחיר, הבאתי כסף, לקחתי את המגילה ונפרדתי ממנו כמעט בלי לדעת דבר על המגילה, על מי שמכר לי אותה ולמי היא שייכת. הדבר היחיד שידעתי זה שהיא מגילה עתיקה, נדירה, והיא משתייכת לרבי נתן מברסלב".

אחר כך פגשתי אותו פעמים נוספות בשכונה, והבנתי שהוא מתגורר בשכנות אלי. מאז התחברנו והבנתי שהוא בודד כאן בארץ כי כל משפחתו נותרה בחו"ל. הוא היה יהודי מיוחד במינו, בעצם הפכנו למשפחה ממש. אני זוכר שבחתונת נכדתו שעלתה אחרי זה לארץ הוא כעס עלי שהגעתי מאוחר כי הייתי מאוד קרוב אליו".

האוצר הגדול ביותר

מתי נפל לך האסימון על האוצר שהגיע לידיים שלך?

"האמת שמהרגע הראשון שראיתי את המגילה הבנתי שזה משהו נדיר. כששלחתי אותה לבדיקה אצל חוקרי עתיקות אמרו לי שהיא ודאי נכתבה לפני למעלה ממאה חמישים שנה, אך קשה לדעת את הזמן המדויק. מה שריגש אותי עוד יותר זה שבאחת השנים פגשתי בארצות־הברית את רבי אהרן ברגר שיש בידו אוצרות רבים של חסידות ברסלב, והוא בדק והשווה שהכתב של המגילה הזו הוא ודאי כתב ששייך למשפחת שטרנהרץ על פי כתבי סת"ם אחרים שיש בידו ממשפחת שטרנהרץ.

למעשה, באותו זמן כשהוא אמר לי שזאת מגילה שרבי נתן קרא בה, לא הכרתי בדיוק את גדולתו של רבי נתן. כמובן, ידעתי שהוא תלמידו של רבי נחמן, אבל לא באמת ידעתי מי זה רבי נחמן. בצורה פלאית למחרת דפק לי על דלת המחסן ששם עבדתי באותה תקופה כסופר, יהודי שאני זוכר שמשפחתו הייתה פוקוס מישיבת 'שובו בנים'. הוא היה לבוש קפטן פסים של ירושלמי ונתן לי ליקוטי מוהר"ן. הרגשתי שזה סימן משמים, ששלחו לי יום למחרת ספר של ברסלב שעד אז מעולם לא למדתי בו. אחר כך קניתי את הסט של 'ליקוטי הלכות' של רבי נתן בעצמו, ומאז אני לא מפספס יום אחד של לימוד בספרי ברסלב שאני קשור אליהם מאוד.

אני לא יודע מה הזכות שיש לי שזכיתי שמשמים ישלחו לי את המגילה הזו, ובמשך השנים היו כמה הצעות שביקשו לקנות אותה במחירים גבוהים, אבל למעשה זאת המגילה שאני קורא בה כל שנה על אף שאני כותב ומוכר כל כך הרבה מגילות. זה אוצר גדול שמספר גם את הסיפור של שלשלת צאצאי רבי נתן שקשורה במגילה הקדושה הזו, בעבורי זה האוצר הגדול ביותר שיש לי".

ר' ישעיה שטרנהרץ לצדו של הרה"ג רבי אליעזר יהודה קעניג