התוכנית הייתה שהשיעור יתקיים במקום מסוים לסגנון מסוים של אנשים. אני כדרכי הכנתי את הדברים שרציתי לומר מלמעלה - את הרעיון הכללי של מה שתכננתי לדבר. והנה, מספר שעות לפני שבאתי הודיעו לי שהחליטו לשנות את מיקום האירוע ולקיים את האירוע ליותר אנשים, לעוד כמה קבוצות של צעירים.

הגעתי למקום וחשכו עיניי. אני מסתכל על האנשים שגדשו את המקום, ואני שם לב שהם שונים לגמרי מסגנון האנשים שאליהם תכננתי לדבר. הם היו קבוצה גדולה של ישראלים שעוד דשדשו בתחילתו של  תהליך החזרה בתשובה, רחוקים מרחק שנות אור מסגנון האנשים שהכנתי בעבורם את השיחה. 

ישבתי מולם ואמרתי לעצמי: ''ריבונו של עולם, מה אני הולך לדבר? לא תכננתי לדבר לכזה סגנון של אנשים''. אמנם בכל פעם אני לא ממש מכין, אבל עכשיו הרגשתי שאני לגמרי לא מוכן. אני זוכר שם את עצמי, עיניי חולפות על אלו שמולי אחד לאחד, ואני פשוט מבקש רחמים מבורא עולם שאזכה להשקות את האילנות בצורה הנכונה... 

* 

הרב המקומי פתח ודיבר מספר מילים, ואז הגיע התור שלי לדבר. התחלתי לדבר איתם מתוך הלב שלי על 'והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ', איך כל יהודי ויהודי צריך להתחזק ולקחת לעצמו דברי התחזקות.

המשכתי הלאה להסביר שראש השנה לאילנות - הזמן בו חוגגים עם האילנות, הוא בעצם התקופה הקשה ביותר לאילן, שהרי החורף הוא הזמן שבו האילן ריק מפירות ורק נצנוצי הפרחים מתחילים ללבלב. ולמרות כל זאת, דווקא אז זהו הזמן שחוגגים עם האילן, משום שכעת הוא מתחיל לפרוח ולצמוח, ועל אף שלא רואים עליו כרגע כלום, אבל אם משקיעים בו ומטפחים אותו כראוי, משקים אותו כמו שצריך, אחרי תקופה רואים את התוצאות והשרף של האילן שנמצא בתוכו פנימה הולך ופורח.

דימיתי את האילן למצב פה בארץ הקודש, שעל אף שנראה שהעסק אבוד, יש כל כך הרבה הרוגים ופצועים, אבל מי שמאמין יודע שבסוף כל הרע הזה יתהפך לטוב וכעת מתחילה הפריחה.

ואז עברתי לפן האישי של החיים הפרטיים של כל אחד ואחד.

*

במילים פשוטות עוררתי אותם שעל אף הקשיים שיש לכל אחד ואחד, אם זה בפרנסה ואם זה בבריאות או בשלום בית, בקשר עם האשה או עם הילדים או עם ההורים, לפעמים נראה לאדם שהכל אבוד, הוא מרגיש כאילו הוא נמצא בסיטואציה של העץ בט"ו בשבט שהוא עומד בלי שום פירות בתוך בוץ, ופתאום  באים אליו ואומרים לו, 'כעת אנחנו חוגגים איתך! כעת זו ההתחלה של הפריחה שלך!' ככה גם האדם, על אף שהוא מרגיש רע עם עצמו והוא עובר מה שהוא עובר, אבל באמת הוא צריך לדעת שבעוד תקופה הכל יעבור, וכעת מתחילה הפריחה שלו, עכשיו זה הראש השנה שלו!

האדם צריך להתחזק למרות כל הקשיים שהוא עובר, וגם אם יש לו מריבה עם מישהו, חברים או משפחה, אם הוא לא מסתדר עם ההורים שלו - כעת תפקידו להתגבר ולומר מילה טובה, ללכת עם קצת מסירות ולהשקות את האילנות שעומדים מיותמים ומתבוססים בבוץ. ואז, אחרי תקופה, הוא יזכה לראות את הפריחה, את הפירות שיצאו מאותם אילנות....

*

סיימתי את השיחה, והנה ניגש אלי אחד שאני לא מכיר - הוא היה נראה מסוג האנשים שהלבישו עליהם כיפה כשהם הגיעו לאירוע - הוא פונה אלי ואומר לי: "אני רוצה לספר לך שהיום, כשקראו לי לבוא לפה, ממש פחדתי להגיע. הייתי שבור ורצוץ כל כך, עד שכל מה שרציתי היה רק לסיים את חיי! אני עובר בתקופה האחרונה דברים קשים במיוחד, ואתה, בשיעור שלך, אין לך מושג כמה חיזקת אותי!"

ואז הוא מוסיף ומספר לי: "אני כבר חצי שנה לא מדבר עם אבא שלי, חלק גדול מהצרות שלי קשורות לסיפור הזה. ובתוך כל הבוץ בו אני נמצא, פתאום אני שומע אותך אומר בשיחה: 'גם אם יש לך מריבה עם המשפחה, עם ההורים שלך, תשבור את עצמך עם קצת מסירות, תשקה את האילנות, תגיד מילה טובה להורים שלך'... אין לך מושג מה זה עשה לי, הרגשתי כאילו אתה מדבר אלי ישירות באופן אישי.

כששמעתי אותך אומר את זה, קמתי באמצע השיעור, הרמתי טלפון לאבא שלי ואמרתי לו: 'אבא, אני אוהב אותך חזק חזק!...'"

האמת שהתרגשתי מאוד. חיבקתי אותו ואמרתי לו: "תקשיב טוב, היה לי שווה לבוא מארץ ישראל עד טורונטו רק בשבילך"

*