אבל כשהם הגיעו לגיל חצי שנה נשלחו השלושה לאימוץ בבית יתומים ושם הם הופרדו. כל אחד מהם אומץ על ידי משפחה שונה.

שלושת האחים: אדוארד - אדי גללנד, דיוויד קלמן ורוברט - בובי שפרן - נבדקו בניסוי סודי ואכזרי. סוכנות האימוץ הפרידה בכוונה את השלישייה והציבה אותם במשפחות שונות: משפחה ממעמד הפועלים, משפחה ממעמד הביניים ומשפחה של רופא עשיר.

לאחר מכן ניסו החוקרים לברר כיצד יתפתחו הבנים לאור העובדה שהם בני אותם הורים, אך מנגד - לא גדלו באותה סביבה ולא חונכו באותה דרך.

גם רבי נחמן מברסלב ז״ל, מספר לנו סיפור דומה ומדהים באחת המעשיות שלו: ״החילוף״ הוא המעשה מבן מלך ובן השפחה שנתחלפו.

גם בסיפור ״החילוף״, המיילדת שהחליפה בכוונה שני תינוקות לאחר הלידה, בנה של המלכה עם בנה של המשרתת, רצתה לראות מה יקרה…

* 

רבי נחמן מעלה עם הסיפור שאלות קשות סביב הניסוי המדעי הקר שלבסוף מתפרק. בתחילה רבינו מטיל ספק בחשיבות הרקע החברתי והסביבה להתפתחות. הנסיך האמיתי, שגדל בעוני, התפתח בכל זאת לצעיר פיקח ואיש סגולה, ואילו בנה של המשרתת, שגדל בארמון, נעשה אנוכי ומפונק.

קראתי פעם מחקר על שני אחים תאומים המגיעים ממשפחה קשת יום, בית מפורק להורים שבילו יותר במעצר מאשר בבית. התאומים גדלו. אחד התפתח לאיש מצליח, ברמה המשפחתית וגם מבחינה מקצועית. השני הצליח פחות, כמו הוריו גם הוא הסתבך קשות עם החוק וסבל מבעיות רבות. 

בנפרד הפנו החוקרים לכל אחד מהם את אותה שאלת מחקר: "מדוע אתה חושב שהפכת להיות מה שאתה היום?" לתדהמת החוקרים, ענו התאומים בדיוק את אותה תשובה: "עם הורים כאלה, מה חשבת שיצא ממני?!"

אז גם אם "תנאי ההתחלה" אינם בהכרח מושלמים, אתה בכל שלב יכול לקחת את החיים שלך לגבהים. לא נסיבות חיצוניות קובעות בהכרח את הצמיחה וההתפתחות הפנימית של האדם. 

מה שבאמת קובע זה האמונה שלך. תענה לשאלה מפרקי אבות: ״מאין באת?״ 

בתורה י', סעיף ג' ב'ליקוטי מוהר״ן' חלק ב׳, רבינו עונה: ״יש לו לשמוח במה שזכה להיות מזרע ישראל… ברוך אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו וכו׳ ונתן לנו תורת אמת״.

*

כשהאמת על חילופי התינוקות התגלתה סוף סוף, נאלצו הנסיך האמיתי ובנה של המשרתת להשלים עם זהותם החדשה. זה לא היה קל לאף אחד מהם, וכל אחד לחוד בחר לברוח מהממלכה.

והנה, לילה אחד קרה הבלתי ייאמן: הנסיך האמיתי פוגש את בנה של המשרתת! לאחר מכן  פגשו באדם היער ששאל אותם: ״איך הגעתם לכאן?״

הם סיפרו לו שהם רצים אחרי הבהמות שלהם ומנסים לתפוס אותן. אדם היער פנה לבן המלך האמיתי: ״חדל לך לרדוף אחרי העוונות! כי אין זה בהמות כלל, רק העוונות שלך הם מוליכים אותך כך. די לך, כבר קיבלת את העונש שלך. ועתה חדל לך מרדפם עוד. בוא עימי, ותבוא למה שיאות לך״.

אחרי מה בדיוק אנחנו רודפים? אחרי הפחדים שלנו, אחרי הטעויות שלנו ואחרי ההתנהגויות השליליות שלנו, וכל זה למה? רבי נחמן מגלה לנו מדוע, כלומר, לאילו גורמים שונים ניתן לייחס את הדחף השלילי הזה ״לצוד״ דברים לא טובים.

*

1. הנסיך, בן המלך האמיתי, סבל קשות מדימוי עצמי נמוך. אותה תופעה אנחנו מזהים לכל אורך הדרך גם אצל בן השפחה. 

העצה של רבינו היא: ברגע שאתה רואה את עצמך כלא ראוי, לא מוצלח, כישלון או אף יותר גרוע מזה, דע, שכל זה מפיל אותך על הקרשים, על ידי זה אתה נזרק שוב ושוב עמוק אל תוך הטעויות שלך. 

ליפול על הקרשים זה לא סוף העולם, אלא התחלת הסולם. תפנים את האמת שהשם אוהב אותך תמיד! תיגש אליו יתברך ולמשה עבדו והכל יהיה בסדר! פשוט ״טפס והחזק עצמך היטב״.

2. רבינו מתאר לנו גם דפוס הרסני במיוחד של ענישה עצמית הן אצל בן המלך האמיתי והן אצל בן השפחה. 

תפקיד האדם הוא ממש לא להעניש את עצמו על טעויותיו, הדבר המתבקש הוא למצוא פתרונות בונים, כי השם רוצה בתשובה, ממש כמו ב׳׳מעשה בשני ציירים׳׳.

הצייר הנכשל לא התייאש. הוא שאל את עצמו בהתבודדות: מה יקדם אותי בע״ה ובזכות הצדיק לתמונה המנצחת שלי?

3. רבינו מדבר איתנו דרך הסיפור גם על פחדים ממש גדולים. 

הפחד מכישלון, החיפוש אחר הכרה והערכה, חוסר הביטחון, הבריחה מהעבר, האתגר של לקיחת אחריות, הפחד מהעתיד, הבריחה מבדידות ועצם העימות עם תמונת האני. 

רבי נחמן ממחיש לנו כתרופת פלא, את חשיבות הזהות, כן הזהות היהודית הברסלבית, זה מוליד בנו דימוי עצמי וערכים אישיים, דבר שכל כך חשוב לאושר שלנו. 

*

אז אם אתה מרגיש צביטה - עזוב! התמקד בצמיחה האישית שלך ובשינויים חיוביים. 

עלינו להכיר בחטאים או בטעויות שלנו ככאלה, אבל אסור בשום פנים ואופן להפוך אותם למרכז חיינו, כי שם חייבת להיות אך ורק האמונה, תחנת הכוח האישית שלך. והעיקר לא לפחד כלל, כי באמת כל פחד הוא ונהפוך הוא: דחף!