שנה פלאית ונשגבה היתה שנת תקס"ו אצל רבינו הקדוש, מלאה אירועים נוראים שמעטה רז נטוי עליהם, והֶקְשרים פלאיים לעניין משיח וגאולה רקומים ביניהם. אפשר ואירועים אלו מבשרים מרחוק על גילויו העתידי של סדר ביאת גואל צדק שעתיד להישמע בשלהי אותה שנה מפי רבינו הקדוש לראשונה.

שנה זו ידועה גם כאחת השנים הפעילות והפוריות ביותר בחיי מוהרנ"ת מאז התקרבותו לרבינו. החל מאותה שנה החל לשהות רבות אצל רבינו ובהזדמנויות אלו הרבה לרשום מתורותיו ושיחותיו הקדושות, באותה שנה ציווה עליו רבינו להתחיל להעלות על הכתב את חידושיו. בתחילת החורף, בחודש מר חשוון לאחר לידת בנו השני מאיר, נסע מוהרנ"ת לרבינו ותיכף ציווה עליו הרבי להתחיל לכתוב את חידושי תורתו. 

שליחויות סודיות

בהמשך הראה לו בפעם הראשונה את ספרו הנורא הנקרא 'ספר הנשרף' אודותיו שמע מוהרנ"ת כבר בשנה שעברה, שנת תקס"ה, בסמיכות לחג השבועות, בהזדמנות זו הקריא רבינו לפני מוהרנ"ת קטעים מספרו, 'ונבהלתי מאוד', כותב מוהרנ"ת 'אף על פי שלא הבנתי כלל'.

מאוחר יותר באותו החורף זימן רבינו אליו את מוהרנ"ת שיעתיק לפניו את הספר הנשרף, ובתחילת הקיץ של אותה שנה, לאחר הפסח, קרא אליו רבינו שניים מתלמידיו המובחרים, רבי יודל ורבי שמואל אייזיק, מסר בידיהם את העותק מספר הנשרף שהעתיק מוהרנ"ת ושיגרם לשליחות מיוחדת אפופת סוד – לנסוע מעיירה לעיירה ברחבי אוקראינה, ובכל מקום אליו יגיעו עליהם לקרוא מעט מהספר הקדוש. גם ציווה עליהם להצטייד בחלקים מתורותיו הקדושות שהודפסו בקונטרסים ולהשאיר כמה דפים בכל עיירה להחיש הגאולה.

את חשיבותם של מעשיות אלו ופעולתם הנעלמה מעיני כל חי אנו למדים מדברי רבינו בעצמו. לאחר חג הפסח, כשעמד לפניו רבי נתן, התבטא רבינו ואמר לו (ימי מוהרנ"ת יא, עמ' יט): 'זיכיתי אותך במצווה רבה שכתבת הספר הנ"ל... הספר שלך התחיל לעשות איזה עשיה בעולם'.

באותו קיץ נשלח גם מוהרנ"ת לשליחות חשאית מיוחדת במינה, העוסקת בענייני תיקוני נשמות.

רבינו שלח אותו לר' יהושע מצ'זרין שהיה באותו הזמן חולה אנוש כשהוא מצויד בפתקה ובה שמות קודש בכתב ידו הקדושה של רבינו, 'את הפתקה עליך למסור לר' יהושע, צריכים לעשות לו טובה בעולם הבא' (חיי''מ קע"ח).

כשהגיע מוהרנ"ת אל ר' יהושע החולה מסר לו את הפתק עם פקודת רבינו 'שיקח בדעתו ומוחו השמות הקדושים שהיו רשומים שם, כי כאשר יקבלם בדעתו ומוחו – שהם הנשמה, כי הנשמה היא הדעת שבמוח כמו שכתוב בספריו הקדושים – יהיה טובה גדולה'. הוראה נוספת שמסר מוהרנ"ת לר' יהושע מרבינו, שיחשוב את רבינו בדעתו כל יום עד שיסתלק. כשחזר מוהרנ"ת משליחותו אמר לו רבינו (ימי מהורנ"ת ח"א יא): 'זיכיתי אותך במצווה בשליחות זו'.

לשליחויות סודיות אלו התלוותה תחינה יוצאת דופן. רבינו ביקש מתלמידיו להרבות בתפילות ותחנונים עבור בנו הילד הקדוש שלמה אפרים. כפי שיתברר למפרע, בזמן שהספר הנשרף נמסר בידי שני השליחים ויצא לשליחותו הנסתרת ברחבי אוקראינה, החל מאבק איתנים בין הקדושה לצד שכנגד, המקטרגים וכוחות הרשע יעשו הכל כדי להפריע לקדושה להשלים את פעולתה. רבינו צפה כבר אז שהם יבקשו להתגרות בילד הקדוש. 

'ילד יולד לנו'

זמן קצר לאחר מכן, כחלק ממאמציו לביטול הגזירה, התכוון רבינו לנסוע למז'יבוז' לפקוד את ציון זקנו הבעל שם טוב הקדוש. לפני הנסיעה התוועד עם אנשיו בעירו ברסלב, בתוך הציבור נכח גם יהודי אחד עובד ה' מופלג בשם ר' חיים שרה'ס, שהיה יהודי ובר אוריין ומאז שהתקרב לרבינו זכה להתעלות במעלות רמות, הוא זכה להדרכה אישית בעבודת ה' כאשר רבינו הטיל עליו לצום פעמיים בשנה משבת לשבת, בפרשת 'כי תצא' ובפרשת 'כי תבוא'. רבינו הפליג בשבחו ואף התבטא פעם ואמר שהשתמש באיזו 'עבודה' של ר' חיים כדי לפעול עניין מסוים.

כעת היה רבינו מסב בחברת אנשיו וביניהם ר' חיים, בתוך דברי שיחתו הקדושה נשזרה התבטאות חריפה במיוחד, 'שוטה מופלג הוא האדם, שגם בשעה שמלאך המוות עומד מאחורי כתפו עדיין נאחז הוא בשטויותיו...'.

מכל הנוכחים הרגיש ר' חיים היטב שהדברים מכוונים אליו וחרדה עצומה נפלה עליו. הרבי סיים את שיחתו והאנשים התפזרו, ר' חיים המתין שהבית יתרוקן וניגש אל רבינו בשברון לב, כשהוא מתחנן על נפשו, 'רבי, העתירו בעדי'.

נענה לו רבינו, 'מאחר ובכוונתי עתה לנסוע לקבר זקני הקדוש, הצטרף אפוא אלי ואתפלל גם בעדך'.

במז'יבוז' ניגש רבינו אל הציון הקדוש, התעכב שם זמן רב, וכשיצא אמר לר' חיים: 'בשבילך פעלתי, אך בעבורי לא, ובכן אינך צריך להתפלל יותר על כך, אך מאחר שהנך כבר כאן, גש נא והתפלל על הציון'.

הם עשו דרכם חזרה לברסלב, ולפתע באמצע הדרך, עטתה ארשת יגון את פניו הקדושות של רבינו, לפתע פנה רבינו למלווהו ואמר: 'עתה נפטר הילד!'

חיל ורעדה אחזו את ר' חיים והוא נצר במוחו את השעה והרגע. שארית הדרך חלפה עברה תחת עננה כבידה.

היה זה ערב שבת קודש וכאשר קרבו לברסלב, הורה רבינו לעגלון לעצור מחוץ לעיר ולמלווהו אמר שאינו מעוניין להיכנס לשבות בעיר בשבת וביקשו שיכנס לבדו לעיר ויקנה עבורו צרכי שבת, יין לקידוש חלות ודגים, גם הזהירו לבל יהין לגלות לזוגתו היכן הוא.

כיוון שנכנס ר' חיים לעיר והתקרב לביתו של רבינו לא היה צריך עוד להכביר בניחושים, אווירה של אבל שלטה בכל והקול נשמע כי ניצחו האראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש, התינוק שלמה אפרים נפטר והוא בן שנה וחודשיים בלבד. למפרע התברר לר' חיים כי אכן נפטר הילד באותה שעה שחזה רבינו בהיותם בדרך.

'ובעוונותינו הרבים', מסכם מוהרנ"ת בצער, 'לא הועילו תפילותינו ונפטר הילד אחר שבועות באותו הקיץ'. מאורע זה, כעדות מוהרנ"ת אפוף מעשיות גנוזות 'ומעט דמעט יתבארו במקום אחר' (עי' חיי"מ קעד-קעח).

הופעתו של ר' חיים בקרבת מעונו של רבינו חוללה מהומה בקרב אנ"ש, הללו שידעו כי הוא התלווה אל רבינו במסעו למז'יבוז' ביקשו לדעת איה הוא הרבי והאם יבוא לביתו לשבת. ר' חיים שחזקה עליו הוראתו של רבינו מילא פיו מים, אך התלמידים הפצירו עד שהוכרח לגלות להם כי בכוונת הרבי לעשות את השבת בכפר הסמוך לברסלב, אך הזהירם לשמור הדבר בסוד, שלא יתגלה ולא ייוודע לאיש (כוכבי אור – אנשי מוהר"ן מג).

בהקשר לפטירתו של הילד התבטא רבינו ואמר: 'ידעתי כשמסרתי זה הספר (הנשרף) לידי האנשים הנ"ל (ר' יודל ור' שמואל אייזיק) שיקחו עצמם (היינו המקטרגים) ויתגברו על התינוק, וגם האיש שמסרתי הספר לידו (היינו אחד משני האנשים הנ"ל) הזהרתיו מאוד מאוד בעת שמסרתי לידיו הספר, למען השם, שיהיה נזהר להתפלל ולהעתיר על התינוק הנ"ל' (חיייימ קעז). 

פרק ב'
השבר - התיקון

את גודל כאבו וייסוריו של הרבי בעקבות פטירת הילד מתאר מוהרנ"ת מתוך מעמד נורא ומרעיד לבב אליו נקלע. רבי נחמן מטשעהרין מביא את הדברים כפי שמצאם 'באמתחת הכתבים' מלשון מוהרנ"ת:

'סמוך לפטירת הילד הקדוש והנורא של אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה, היינו אצלו על העלייה שהיה על ביתו, וסיפר עמנו מעניין גודל צערו וייסוריו הגדולים והעצומים שיש לו מכל צד ומצדי צדדים, וסיפר קצת בעניין זה, שיש לו ייסורים גדולים ועצומים, כי יש לו חולאת קשה וכאב גדול וייסורים גדולים...' 

צער עולמי

בשנה זו התחדשה המחלוקת עליו ביתר שאת, מוהרנ"ת מתייחס גם לזה בהעלאת זיכרונותיו מאותו מעמד מרטיט ומכאיב:

'וכן מבחוץ היו לו ייסורים עצומים מעוצם המחלוקת הגדול שהיה עליו כל ימיו חינם על לא דבר, ויחפאו עליו דברים אשר לא-כן, אשר בדו מליבם אשר לא עלו על דעתו...

'ובתוך דבריו אמר: מה אתם יודעים מה גדול ועצום השבר הזה שהיה בעולם עניין הסתלקות הילד הנ"ל, כל לבבי נשבר וניתק ממקומו. והתחילו הדמעות הקדושים לירד על לחייו...'

רבינו, שהטיב לצפות למרחוק, ידע והבין את גודל השבר והצרה הרוחנית שהתרגשה זה עתה על עם ישראל, לבו שתת דם על חלון התקווה שכמעט הביא את בשורת הגאולה אך נאטם ונגנז באיבו, ועל הגלות שתתארך עוד מעתה. תלמידיו לא יכלו לשאת את רגעי היגון המרים, וכפי שמתאר רבי נתן:

'ותכף ומיד ברחנו מלפניו מעוצם הבושה שנפל עלינו על שראינו בכייתו בפנינו ונדמה לנו כאילו נהפך כל העולם ונחרב...'

האירועים הללו מעצימים את הפלא הגדול סביב שנת הנפלאות והמאורעות תקס"ו, ואולי מהווים הקדמה המרמזת על ההתגלות הנדירה בשלהי אותה שנה, בחודש מנחם אב, בעיצומם של תשעת הימים.

'שנת תקס"ו לפ"ק יום ראשון ה' מנחם אב, שמענו מפיו הקדוש כל סדר ביאת הגואל צדק במהרה בימינו, ואמר שכבר היה מוכן שיבוא בעוד איזה שנים, וידע באיזה שנה ובאיזה חודש ובאיזה יום יבוא' (ימי מוהרנ"ת יא עמ' כ).

הילד הקדוש שלמה אפרים נשא על שכמו בשורה גדולה מסוד הגאולה, ואף שהדברים טמירין וסתימין, מכותלי דברי רבינו ומשביבי התבטאויותיו הקדושות אנו למדים עד כמה גדולה היא האבדה שנגעה לכלל ישראל. מילים מפורשות על הקשר בין פטירת הילד להתעכבות הגאולה ביטא רבינו כשאמר אז: 'אילו היה נשאר הילד שלמה אפרים בחיים, הייתה זו ישועה גדולה לכלל ישראל, אך בעוונותינו הרבים גברו המקטרגים ולא זכינו לכך'.

עוד הוסיף ואמר: 'משיח כבר היה מוכן שיבוא בעוד איזה שנים'.

ואף אמר: 'ידעתי גם באיזה שנה ובאיזה חודש ובאיזה יום שיבוא, אך עכשיו בוודאי כבר לא יבוא באותו הזמן...'

ועד היכן נוגעים הדברים לעיכוב הקץ?

אמר אז רבינו: 'משיח כבר לא יבוא לפחות עוד מאה שנה'.

וכששאלו ר' יודל: 'הרי אמרתם לי שאקבל פני משיח עם הבגד החדש שלבשתי, כאמור, בברית מילה של התינוק הקדוש'.

נענה לו רבינו ואמר: 'אז, אמרתי כך, והיום אני כבר אומר אחרת'.

רוח סערה בבית המלך

פטירתו של הילד הקדוש, כפי שמסביר זאת רבי אברהם בספרו 'חכמה ותבונה' על סיפורי מעשיות, מצטרפת להסתלקותה של הרבנית אשת רבינו ז"ל בערב שבועות בקיץ בשנה שלאחר מכן, ולהסתלקותו של רבינו בעצמו ד' שנים לאחר פטירת בנו:

'כי מוהרנ"ת ז"ל אמר על מה שנסתלקה הרבנית אשת רבינו ז"ל בערב שבועות שנת תקס"ז ואחר כך באותו הקיץ בא עליו ז"ל החולאת הקשה של ההוסט [-שיעול], ונסתלק אחר ג' שנים מעת הזאת, ובקיץ שמקודם לזה, בקיץ של שנת תקס"ו נסתלק התינוק היקר הקדוש ר' שלמה אפרים ז"ל גם כן מחמת חולי ההוסט...'

ואמר על זה מוהרנ"ת שהסתלקות שלשתם זה אחר זה הוא מרומז בהמעשה של הבעל תפילה במעשה שסיפר הבעל תפילה:

'ויהי היום והיה רוח סערה גדול בעולם.. ובא הרוח סערה הזה לתוך בית המלך ולא עשה שם שום היזק, רק שנכנס הרוח סערה וחטף את הילד של הבת מלכה'.

מוהרנ"ת קשר זאת עם העובדה שבאותו הקיץ של שנת תקס"ו הייתה עיקר התגברות המחלוקת ועל ידי זה התגברו הקטרוגים והסתלק התינוק הקדוש. פטירת התינוק הקדוש רמוזה בהתפרצותה של הרוח סערה אל בית המלך וחטיפתה את ילדה של הבת מלכה.

האירועים הבאים נרמזים בהמשך ההתרחשות המתוארת במעשה מבעל תפילה:

'ובתוך הרעש רדפה הבת מלכה, וכן המלכה, וכן המלך, עד שנתפזרו כולם...'

בעקבות חטיפת הילד והסתלקות התינוק הקדוש, מתפזרים כולם.

בקיץ שלאחר פטירת הילד, בשנת תקס"ז, נפטרה הרבנית אשת רבינו, ואז החל אצל רבינו חולי ההוסט, ובאותו הזמן החל הרבי להזהיר ולעורר מאוד את אנשיו שיתפללו עליו, כעבור שלוש שנים בתשרי שנת תקע"א נסתלק ונפטר מן העולם. 

לא יכבה נרו 

ניתן היה ח"ו להעלות על הדעת, כי בעקבות כל שרשרת הטרגדיות והאובדנים הקשים אפסה חלילה תקווה, אבל מסכת חייו הקדושים והמופלאים של הרועה הנאמן, ובפרט הקורות עמו ודיבוריו הקדושים סביב הסתלקותו, מעצימים את הגילוי שאדרבה, נרו לא כבה, ואישו עוד יוקדת ומכינה כרצונו הקדוש את הגאולה.

בעיצומו של חודש תשרי תקע"א, במוצאי שבת קודש שחל בו ליל שני של סוכות, ימים ספורים טרם הסתלקותו, דיבר רבינו הקדוש עם מוהרנ"ת והזכיר לו את המעשה שסיפר לו בכניסתו לאומן, על הבעל שם טוב הקדוש שהזדמן למקום אחד והיו שם 'נשמות גדולות הרבה מאוד שהיה מוכרח לתקנם', וראה שאי אפשר לתקנן כי אם על ידי שיסתלק. הבין רבי נתן אנה מכוונים דבריו המרומזים של רבינו ועמד כשהוא מרעיד ומשתומם, ואז החל רבינו הקדוש לדבר על עיסוקו בתיקון הנשמות, 'כבר מזמן ציפו לי כדי לתופסני לכאן... מה אומר לכם, אלפים.. רבבות רבבות רבבות!' ואת המילה ר-ב-ב-ו-ת הוא משך מאוד, 'כלומר', כותב מוהרנ"ת, 'שיש כאן באומן סביבות רבבות רבבות הרבה של נשמות שעומדים עתה סביבו שיתקנם...'

וממשיך מוהרנ"ת לתאר: 'לאחר מכן היסב רבינו הקדוש פניו אל הקיר ופרש ידיו קצת כאומר: הריני מוסר נפשי והריני מוכן ומזומן לקבל הכל בשבילו יתברך'.

מעמד מרעיד זה מצטרף לגילוייו הרבים של רבינו, כעדות מוהרנ"ת, על עיסוקו הרב והרחב בעניין תיקון הנשמות ותפקידו כ'בעל השדה' שטיבו וסודותיו התבארו על ידו בעת גילוי תורה ס"ה 'ויאמר בועז אל רות'.

לאחר מכן, ביום שני אור ליום שלישי שהיה היום האחרון לחייו הקדושים, בשעת חצות לילה, חזר רבינו ודיבר רבות מעניין הנשמות והתפקיד המוטל עליו לתקן הרבה מאוד נשמות. באותה שעה עמד לפניו רבי נפתלי וכשהבין לאן מכוונים דבריו שאל אותו: והלא אמרתם בתורה 'ויאמר בועז אל רות' שהצדיק הגדול המופלג במעלה מאוד יכול לגמור העניין בחייו... נענה לו רבינו ואמר: 'לא אמרתי לכם כי אם איזה בחינה מזה, כי ההכרח לילך ולהסתלק בשביל זה'.

לאחר מכן ציווה לשרוף את כתביו הקדושים והזהיר לקיים דבריו, והעומדים לפניו נתקפו פחד ובהלה והחלה מתלחשים ביניהם שהוא כבר מכין את עצמו ממש להסתלק מן העולם.

רבינו הבחין בהתלחשויות ואמר להם (ימי מוהרנ"ת ח"א נח-נט): 'מה אתם מתלחשים, אתם רשאים לדבר מהסתלקותי בפני, כי אין אני מתפחד מזה כלל, ואחר כך אמר להם: אפשר אתם מדברים על אודותיכם – מה יש לכם לדאוג כשאני הולך לפניכם. ומה אלו הנשמות שלא הכירו אותי כלל הם מצפים על תיקונים [שלי], מכל שכן אתם...'

גם למוהרנ"ת ששאל אותו פעם לפני הסתלקותו, מה יהיה עם כל הדיבורים שדיבר על מה שיפעל ויתקן, והובן מדבריו שעוד יאריך ימים ויגמור הכל כרצונו, נענה לו רבינו הקדוש ואמר:

'וכי אני לא גמרתי'?!

'כבר גמרתי ואגמור!'

ועוד אמר (חיי''מ רכט): 'מיין פייערל וועט שוין טלואין ביז משיח וועט קומען' – האש שלי תוקד עד ביאת המשיח'. 

פרק ג'
הגילוי

ביום ראשון ה' מנחם-אב של שנת תקס"ו, יום היארצייט של האר"י הקדוש, יצא רבינו כדרכו מידי שנה למסע על פני הערים האוקראיניות מעדוודיבקא וטשעהרין, שם היה שובת אצל חסידיו בשבת 'נחמו'. לחלק מסוים מהמסע התלוו שניים מהבחירים שבין תלמידיו, מוהרנ"ת תלמידו המובהק, הדולה ומשקה מתורת רבו לכל הדורות הבאים, והמוסמך היחידי להעלות על הכתב את תורותיו ושיחותיו הקדושות. הוא אשר המשילוהו אנ"ש ובראשם ראבר"ן למאור הקטן המקבל אור המאור הגדול ומאירו לארץ ולדרים עליה.

ורבי נפתלי, אף הוא מבחירי התלמידים, ידידו הטוב בן גילו ובן עירו של מוהרנ"ת, שהתקרב יחד עמו אל רבינו. חלק מהשיחות והתורות שהעלה מוהרנ"ת על הכתב שמע מפי ידידו שאף מוזכר פעמים רבות מאוד בכתביו. רבי נפתלי היה אחד משני העדים שייחד רבינו להבטחה לבאים על ציונו הקדוש ויאמרו עשרה מזמורי תהילים של 'תיקון הכללי'. בהזדמנויות שונות הפליג רבינו בשבחם של שני תלמידים אלו, אותם כינה 'הם הינם בהחלט יהלומים' (חיי''מ שלג), ועוד אמר עליהם כי 'לדעת ממני יודעים רק נתן ונפתלי מעט' (גידולי הנחל לט). כמו כן ידועה התבטאותו של רבינו שאמר להם שלאחר הסתלקותם יהפכו ויהיו למלאכים (עי' ביאה"ל תו' ה').

מלבד שני התלמידים הבחירים, מצטרפים למסע גם ר' יוסקה אוירבך חתנו של רבינו בעלה של אדל, ועוד שני חסידים חשובים מהעיר טעפליק. 

גילוי המגילה לראשונה 

הרבי יושב היה על העגלה ולצדו חתנו ר' יוסקה, על המושב לנגדו ישבו בחרדת קודש מוהרנ"ת ור' נפתלי, ומשני צדי העגלה על המדרגות, ישבו שני החסידים מטעפליק, מזה אחד ומזה אחד, פניהם מופנות אל רבינו ועיניהם תלויות בו.

בתיה האחרונים של 'לאדזין' חלפו עברו מעל פניה והעגלה שעטה קדימה אל הדרך המשתרעת מחוץ ליישוב.

שביבים של עולם הזה נרמסים-מתפוררים תחת גלגלי העץ, שברי מראות מעולם עכור שאינו בוש לעמוד על חומריותו גם בקרבת איש האלוקים.

הרוח מכה בפניהם של החסידים, איננה מצליח לצנן את להט היראה שצובע את לחייהם ארגמן.

היראה משתקת את כלי הדיבור, מאבנת אפילו את המחשבות שספק אם הן קיימות עדיין או פרחו להן מחמת הפחד.

'פני משה כפני חמה', אור זורח מצורתו הקדושה של הרבי, ולנגדו לטושות כ'פני לבנה' עיניו של התלמיד שמאז בואו לא מש מתוך האוהל. מוהרנ"ת מכונס בביטול עילאי, פניו מוסתרות בחלקן תחת הדאשיקל [הקסקט], ולצדו מאוחד ברטט וזיע, ידידו ורעו רבי נפתלי.

אל תוך שדה הפלאות מתפרצת לפתע התרחשות מהעולם השפל, שורה של חיילים ערלים מצבאות הקוזקים חוצה את הדרך. גדוד הערלים פוסע בגסות אל תוך החן היופי והפאר של כל העולם.

רגעים מספר נמשכת התהלוכה, החיילים מתרחקים, נוטלים עימם במגפיהם המהדהדות את רעשו של העולם הזה. רוח מרחפת מעל העגלה, והתגלות נדירה יורדת מן השמים היישר על יושבי העגלה הנדהמים. 

התגלות נבואית

העולם, כשהוא בא במחיצתם של הצדיקים, מאבד מכישורי ההעלמה שלו, מחיצותיו מתפוררות והניצוץ האלוקי המחייה כל גרגר חומר ופירור גשמיות זורח ומספר נפלאות. בהקשר לכך נפלאים דברי מוהרנ"ת המגלה טפח מסוד הנהגת גדולי הצדיקים ובראשם הבעל שם טוב הקדוש, שהיו עוסקים בבירור והעלאת 'מילי דעלמא' שנראים לעינם של פשוטי העם ונשמעים לאוזן רגילה כדברי הבאי, אולם הצדיקים עושים בהם עבודה רוחנית נעלמה ומרוממים אותם למקומם האמתי למעלה, ובעניין זה היה רבינו הקדוש חידוש מופלא, וכך כותב מוהרנ"ת בהקשר אחר הנוגע גם לעניינו:

'בעניין מלי דעלמא [-ענייני חולין] ואפילו מלי דשטותא [-דברי שטות ובדיחות הדעת] שיכולין הצדיקים הגדולים להעלות אותן דבורים ולעשות בספוריהם מענינים של חול עבודה גדולה, וכמו שמובן קצת מהדרכים וההנהגות שמספרים מהבעל שם טוב זכרונו לברכה ומשאר צדיקים נוראים שהיו בדורות הסמוכים. אבל הפלגת גדולת חכמתו ועוצם קדושתו והשגתו שהיה לרבנו זכרונו לברכה בענין זה, בעניין ספורי שיחות חולין וכו' היה מופלג ונשגב מאד' (חיי''מ רמג).

האירועים שסביב עגלתו הדוהרת של רבינו פושטים את צורתן החומרית, מתפוררים והופכים לצירופי אותיות והשגות. פלוגת החיילים הקוזקים שחולפת על פני העגלה מאבדת את נוכחותה המציאותיות, עיניו הטהורות של הרבי משקיפות הלאה, צופיות ורואות את גורלה של ממלכת רוסיה כולה, ושרשרת האירועים שסדורים ועומדים לבוא אל הזמנים הבאים מקבלת בפיו הקדוש של הרבי לבוש ודמות. בהזדמנות נדירה זו שומעים הנוכחים משא נבואי המתייחס לאשר יתרחש בממלכת רוסיה עד ביאת משיח.

מבין קרעי ענני ההסתרה צפה ועולה שרשרת אירועים מופלאה. הזמן בוש לעמוד במחיצת הגילויים, והעתידים כולם נפתחים ומקרינים את תוכנם הצפון.

בזה אחר זה חורז הפה הקדוש מאורעות ואירועים, תאריכים וסימנים, התרחשויות חובקות תבל שיובילו את העולם מן ההווה ועד ביאת משיח, ומשם והלאה עד תחיית המתים (אבני''ה ברזל עמ' לה). 

פרק ד'
הניגון

יוצאים האירועים ומתפשטים להלן, מעבר לגבולות המדינה ומחוץ לעולם המושגים של שנת תקס"ו. ומתוך כל אותה התרחשות היסטורית שטרם באה אל העולם השפל, משורטטת בעדינות עילאית דמות דיוקנו של הגואל.

'כי ילד יולד לנו בן ניתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גיבור אבי עד שר שלום' (ישעיה ט, ה).

ימות המשיח

האוזניים תמהות על שהן רשאיות לבוא במחיצת הגילויים, הלב אילו היה עומד עכשיו ברשות עצמו, בוודאי היה כורע וקורס תחת נטל ההתרגשות, אלא שהוא אינו ברשותו שלו, וכמעט שגם את הלמותיו התמידיות הוא זונח.

השפתיים הקדושות נעות והקול טווה ביניהן מחזות מן העתיד. ההיסטוריונים במאות השנים הבאות יחקרו את דברי ימיה של רוסיה, וירקמו את קורות ימי העמים, אבל לחללו של עולם כבר היה מי שלחש את הסוד, ברם לפי שאין לו לחללו של עולם אוזניים, מן הסתם נותר היקום ממתין לבאות. ובכל זאת, הקולות לבדם, ההתגלות בעצמה, טובה גדולה עושה היא לעולם.

'הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאוד' (ישעיה נב, יג).

משיח יהיה אדם אך קומתו הרוחנית תגדל על כל בני תבל.

בקומתו השלימה יכלול הגואל בפעולותיו את כל בני תבל, גם אומות העולם. משיח עתיד להנחיל לכל העולם דרך חדשה להתקרב אל ה', 'אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד' (צפניה ג, ט).

'ונהרו אליו כל הגויים'.

באחרית הימים, בימי המשיח 'נכון יהיה הר בית השם' ואז ינהרו אליו כל הגויים (עי' ליקו''מ קמא תו' טז).

הסוסים דוהרים הלאה, הלאה, אינם מתפלאים איך ברגליהם הסוּסִיוֹת נמשכת עגלה הנושאת משא נפשות שלפי שעה כלל אינם מבני העולם הזה.

'כי עיקר כלי זינו של משיח הוא התפילה' (ליקו''מ קמא תו' ב').

מלחמות ינהל הגואל, אך ידו לא ישלח בנשק, התפילה תהיה כלי מלחמתו, וקרבותיו יתנהלו במרחבים אחרים, לא בשדות קרב ולא בעזרת חיילים חמושים.

ויש ניגון בעולם, ניגון כמותו טרם שמע בן אנוש, תווים שאוויר העולם לא ספג מעודו.

הניגון המופלא הוא תקוותם של כל האובדים שנפלו בכפירות ואפיקורסות, אפילו אלו שנפלו כל כך עד שנפילתם היא ב'חלל הפנוי'.

כי לכל חכמה ואפיקורסות יש ניגון וזמר מיוחד, כמו הזמר היווני שלא פסק מפיו של 'אחר'. וגם לאמונה יש זמר וניגון מיוחד לה, ולכל מדרגה של אמונה יש ניגון מיוחד, 'וכל הזמירות והניגונים של כל החכמות, נמשכים מזה הזמר והניגון, שהוא למעלה מכל הזמירות והניגונים של כל החכמות' (ליקו''מ קמא תו' סד, ה). 

ניגון שיתער לעתיד.

או אז יתחדש בעולם הניגון העולמי, שיר שהושר זה עוד בימי משה, כבר אז פסח הניגון בין עבר לעתיד – 'אז ישיר'.

לעתיד לבוא, כשכל העמים ילמדו לקרוא בשם ה', יתנגן בעולם הזמר והניגון ששייך לראש האמונה... 'שעל ידי ניגון ואמונה זו נתבטלים כל האפיקורסית. ונכללים ונתבטלים כל הניגונים בתוך הניגון הזה, שהוא למעלה מן הכל, שממנו נמשכים כל הניגונים'.

ולא יהיה עוד חולי ומכאוב, 'כי כל הרפואות הם על ידי עשבים, והם גדלים רק על ידי אמונה' (ליקו''מ קמא תו' ה').

משיח יגדיל את קומת האמונה אל השלימות המלאה ביותר, סדר זרעים נקרא 'אמונה', וכשתגדל האמונה יצמחו ויעלו גם כל הרפואות הגנוזות בעשבי השדה...

'משיח' נקרא כך על שם 'שיח השדה'. כי כשאדם עומד להתפלל והתפילה היא דבר ה' שהוא השורש העליון של כל העשבים, אזי כל שיח השדה מחזירים את כוחותיהם לתוך תפילתו, 'ועיקר התפילה היא מהנשמה', כמו שכתוב 'כל הנשמה תהלל י-ה'... 'ומשיח מקבל כל התפילות שכלולים בהם כוחותיהם של כל העשבים ושיח השדה...' (עי' ליקו''ת תו' א', יב). 

'לא להודיע כי אם לאחד בדור'

בשעון של עולם הזה נמשכה שיחת הנסתרות והנפלאות כשעתיים תמימות, וכפי שבאה בהיסח הדעת כך נגנזה ההתגלות ונגוזה באחת.

הנוכחים הלומי חרדת אלוקים מבינים שהיו עדים למעמד בלתי רגיל, באותה שעה חשו מוהרנ"ת ור' נפתלי התרוממות הרוח ושמחה עצומה.

כשסיים רבינו את דבריו אמר לתלמידיו מוהרנ"ת ור' נפתלי, והזהירם לבל יהינו לגלות דבר מכל אשר שמעו לאיש. 'ועליו', המשיך רבינו ואמר כשהוא מתכוון לחתנו שישב לצדו, 'אני ערב ואחראי'.

מעט לאחר מכן נפרדו מוהרנ"ת ור' נפתלי מרבינו שהמשיך במסעו לעבר מעדוודיבקא, הם שבו לבתיהם.

אם בשעת מעשה סברו התלמידים הקדושים שלשיחה המופלאה היו שותפים כל יושבי העגלה, הרי שכעבור זמן קצר הם עתידים להתוודע לפלא נוסף שאפף את המסע.

מוהרנ"ת שחפץ לעורר את זכרונו ולשחזר פרטים מהשיחה פנה לפי תומו לר' יוסקה חתן רבינו וביקשו לשנן יחד את השמועה. לתדהמתו הרבה גילה כי בן שיחו אינו יודע מאומה. אוזניו לא קלטו מאומה, ומכל משך השיחה שהתפרסה על פני שעתיים תמימות שמע אך מילים ספורות בלבד 'עץ עם עלי זהב' [א בוים מיט גילדערנע בלעטער], זאת למרות שבמשך כל אותו הזמן ישב ר' יוסקה 'סמוך ודבוק אליו ממש' (כוכבי אור כא).

כמו כן כאשר ניסה ר' נפתלי להשלים את פרטי השיחה מזיכרונם של שני החסידים מטפליק, אמרו לו שלא שמעו מאומה.

השיחה כפי שהתחוור כעת, לא רק גילתה פלאות, אף גם נאמרה באופן מפליא פלאות, וכפי שכותב על כך ראב"ן: 'וקולו ז"ל בעת שדיבר כל זאת נפסק בנפלאות כאלה, עד שלא נודע כלל לחתנו ולשני האנשים הנ"ל אם הוא מדבר עם מוהרנ"ת ז"ל ור' נפתלי ז"ל' (כוכבי אור – אנשי מוהר"ן כא).

גם השומעים שהקול לא פסח על אוזניהם לא הצליחו לנצור במוחם כי אם מעט מזעיר, את הרישומים המעטים שהצליח זכרונו של מוהרנ"ת לנצור הוא העלה על הכתב ברמזים ובראשי תיבות. 

פרק ה'
המעשיות

ציוני דרך נשגבים בחייו הקדושים ממשיכים להיחרט במסעו הקדוש של רבינו, בנסיעה זו לעיירות מעדוודיבקא וטשעהרין החל רבינו לראשונה לספר מעשיות משנים קדמוניות.

לא היו אלה מעשיות רגילות שהבריות רגילות לספר ולשוח זה עם זה, את מעשיותיו לקח והמשיך רבינו 'משנים קדמוניות', ממדרגות גבוהות ונעלות מאוד של קדושה נסתרת, 'סיפורי מעשיות נפלאות ונוראות', כותב רבי נתן: 'אשר זכינו לשמוע פה אל פה מפיו הקדוש, אשר איזן וחיקר ותיקן משלים הרבה והלביש והסתיר השגות גבוהות ועצומות בסיפורי מעשיות בדרכים נפלאים ונוראים מאוד'. 

'עתה אתחיל לספר מעשיות'

המעשיות המופלאות אינן אלא כסות ולבוש לאורות עליונים אותם הוריד רבינו כדי לעורר באמצעותם את נשמות ישראל, וכפי שהתבטא ואמר במהלך אותו מסע 'איך וועל שוין אונהויבן מעשיות דערציילן' [-אתחיל כבר לספר מעשיות], מוהרנ"ת מסביר את כוונתו: מאחר שהתורות שגיליתי לא הועילו לכם כפי שביקשתי, אתחיל לספר מעשיות שבוודאי יועילו.

תועלתה וסגוליותה של דרך הסיפור מתוארת בהרחבה בתורה ס' בליקוטי מוהר"ן, אותה גילה רבינו שבועות ספורים לאחר אותו מסע, בראש השנה תקס"ז.

הצדיקים המופלאים העוסקים בעניינו של משיח וגאולה עמלים ומתייגעים כל ימיהם לקרב את הגאולה הכללית בד בבד עם גאולתו הפרטית של כל אחד, במאמציהם הם חותרים למצוא דרכים ושבילים חדשים בין עולמות האור העליונים לכל אותם מקומות נמוכים ואפלים אליהם התגלגלו נפשות ישראל באחרית הדורות. בתורה ס' מתאר רבינו את מצבם של בני אדם 'שישנים את ימיהם', למרות שנדמה כאילו הם עובדים את ה' למעשה הם שרויים בשינה רוחנית. כה אומלל הוא מצבם של אלו דווקא מפני שאינם מודעים למצבם.

ערנותה של נשמה יהודית נאמדת על פי שייכותה ל'שבעים פנים של תורה', במצב שינה-רוחנית קיצונית במיוחד עלול אדם לאבד קשר מכל שבעים פנים של תורה, לשרויים בתרדמה רוחנית כה עמוקה אי אפשר לעזור באמצעים 'רגילים', לא תורה ולא שיחת מוסר יועילו להם, עבורם נבראה דרך הסיפור, המעשיות שעוסקות באירועים ארציים לכאורה ומעוטרים במרכיבים גשמיים, מעשיות שחזותן אינה מסגירה את תוכנן הרוחני המטלטל, דווקא סיפורים אלו מבחינת עתיק, יורדים אל מצבו הרדום של הלומד והשומע ומחדירים לנשמה בחשאי טל של תחייה...

בהמשך המסע כששהה עם חסידיו מהעיירות מעדוודיבקא וטשהערין בשבת 'נחמו', פנה רבינו לאנשיו ואמר 'הנני עתה אתחיל לספר מעשיות', ואז החל לספר את המעשה 'מאבידת בת מלך'. כשחזר לעירו ברסלב וסיפר את המעשה שוב, פתח ואמר 'בדרך סיפרתי מעשה שכל מי שהיה שומעה היה לו הרהור תשובה...'

למרות שפירוש המעשה גנוז גבוה מעל גבוה, רמזיו מהדהדים היטב מבין שורותיו. המעשה עוסק באובדנה של בת המלך שהייתה חביבה בעיני אביה אך אבדה בעקבות הדיבור שנזרק מפיו 'שהלא טוב יקח אותך', מי שנוטל על עצמו את משימת החיפוש הוא 'השני למלך', שמחמת שראה צער המלך התנדב לצאת ולבקש אותה, המעשה עוסק בחיפושיו הבלתי נלאים עד למציאתה.

בת המלך הלא היא השכינה הקדושה, השני למלך הוא צדיק האמת המתמסר כל ימיו לחיפוש ומציאת השכינה וגאולת נשמות ישראל מהגלות. או באופן אחר, בת המלך היא השכינה שהיא הספירה השביעית 'מלכות', והשני למלך זו נשמת האדם (עי' חכמה ותבונה ו, כ). 

הסיפור והגילוי לבדו הוא דבר גדול

כאשר שב רבינו ממסעו שוחחו מוהרנ"ת ור' נפתלי עם רבינו אודות השמחה הרבה שאחזתם למשמע סדר ביאת הגואל של מגילת סתרים, נענה רבינו ואמר כי אף הוא שמח שמחה גדולה לאחר שגילה כל זאת בפניהם.

מוהרנ"ת ביקש לנצל את שעת הרצון, פנה אל רבינו ושאלו, מתי יהיה זאת?

'עצם הסיפור והגילוי', השיבו רבינו, 'ענין גדול הוא, אחר שהיה גנוז בחדרי חדרים ונתגלה זה עצמו הוא דבר גדול מאד'. ומוהרנ"ת מסיים, 'אשרינו שזכינו לשמוע דברים גנוזים כאלה אשר לא נשמעו מעולם' (ימי מוהרנ"ת ח"א, יא, כא).

מוהרנ"ת מזהיר שלא יעתיקו קונטרס זה המכונה 'מגילת סתרים' וכל שכן שלא להדפיסו הגם שהוא לא נכתב אלא ברמז בעלמא.

אודות מגילת הסתרים כותב מוהרנ"ת 'והרבה נשכח מיד ולא נכתב כלל, כי סיפור ענין זה שהה בערך שני שעות וציווה שלא לדבר מזה ולכתוב ברמז ותיכף נשכח הרוב כי לא נכתב מיד'.

למרות שאת תוכנה של המגילה שמר מוהרנ"ת בסודי סודות ולא גילה לאיש, ברבות השנים נרשמו כמה התייחסויות מצידו וגם אז רב היה בהן הנסתר על הגלוי, בהזדמנות אחת התבטא מוהרנ"ת ואמר 'מלחמת גוג ומגוג אינה מוזכרת במגילת הסתרים, ונשמע מזה שיהיה אפיקורסות גדולה בעולם, וזה יהיה עיקר הניסיון' [שתהיה זו מלחמה רוחנית]. דברים אלו מתחברים עם דבריו המפורסמים של רבינו 'משיח יכבוש את העולם כולו אן א שאס פולווער' - ללא יריה אחת באבק שריפה. 

גילוי המגילה בפעם השנייה

שלוש שנים לאחר שגילה רבינו לראשונה את סודות הגאולה, בסוף קיץ תקס"ט, שוב בחודש אב וגם הפעם בעיצומם של תשעת הימים, ביום שישי ח' באב, הפעם בביתו ובעירו ברסלב ביקש רבינו לגלות בפעם השניה את מגילת סתרים.

כפי שניתן להתרשם ואף להבין מהתבטאויותיו המפורשות של רבינו בהזדמנות הקודמת של גילוי המגילה, לאמירת הדברים ולעצם גילויים היתה חשיבות והשפעה רוחנית רבה לקירוב הגאולה.

הפעם ביקש הרבי לגלות את הדברים אך ורק באוזני מוהרנ"ת ור' נפתלי, למרות שגם בגילוי הקודם קולו של הרבי 'נפסק בנפלאות' (כלשון ראבר"ן, כוכבי אור – אנשי מוהר"ן כא) ולא נשמע אלא לאוזניים אליהן יועד הקול, את הגילוי החוזר ביקש הרבי לעשות אך ורק בפני שני תלמידיו הנבחרים.

אותה שעה מצוי היה רבינו בבית הכנסת ומלבד מוהרנ"ת ור' נפתלי שהה שם גם רבה של ברסלב, ר' אהרן שהיה איש קדוש ורם מעלה, זכה לשבחים מופלאים מפי רבינו וזכה להיות העד השני של ההבטחה של התיקון הכללי, בכל זאת מטעמיו הכמוסים עימו לא חפץ הרבי לגלות את הדברים בנוכחותו והמתין לצאתו מהמקום. תיכף כשיצא הרב מבית הכנסת הזדרז רבינו ונעל את הדלת, מאחורי הדלת הנעולה, כאשר איש מלבדם אינו נוכח בבית הכנסת, גילה רבינו באוזני שני תלמידיו המובחרים את סדר ביאת הגואל.

ר' שמואל הורביץ בספרו 'אבניה ברזל' מביא תיאור שונה מעט של אירוע מסירת סדר ביאת גואל בבית מדרשו של רבינו בברסלב. המקום בו התגלתה המגילה הוא בית המדרש שהיה צמוד לביתו של רבינו, לבית המדרש הזה היו שתי דלתות, אחת מתוך בית רבינו ודלת שניה המובילה אל החוץ. הרבי זימן את מוהרנ"ת ור' נפתלי להיכנס יחד עימו לבית המדרש שבאותה שעה שהה שם רבי אהרן הרב מברסלב, כיוון שראה רבי אהרן את רבינו, תיכף יצא מהדלת השניה החוצה, ורבינו הזדרז לנעול את הדלת אחריו, ואז גילה להם סדר ביאת גואל.

חזקה עליו על התלמיד הנאמן אזהרתו של הרבי, לבלי לספר לאיש את אותם גילויים אודות סדר ביאת גואל צדק, וכאשר מוהרנ"ת ניגש להעלות על הכתב את מה שעוד נותר צרור בזיכרונו מאותם גילויים הוא מקפיד לעשות זאת באופן חשאי, כאשר הסודות עצמם מועלים על הכתב בחשאיות מוחלטת וכתיבת סתרים, ברמזים ובראשי תיבות, כך שגם אם תתגלגל המגילה לידי מאן דהו לא יוכל להבין את תוכנה ואת משמעויותיה. 

פרק ו'
ההסתרה

הסופר הנאמן שכל גילויו של הנשר הגדול עוברים דרך קולמוסו, לא פחות משיודע הוא לגלות את אשר טעון גילוי, יודע להסתיר את הטעון הצפנה. יש גילויים שנועדו להיות מופצים ולהגיע לידיעת ההמון, ויש גילויים שנועדו להישאר מוסתרים, וכל גילויים במסגרת מצומצמת של נבחרים לא נועדה אלא לפעול להחשת הגאולה באופן רוחני ונסתר.

מגילת הסתרים מוחזקת כל השנים בגנזי אוצרותיו של מוהרנ"ת, במקביל מוחזקת המגילה גם ברשותו של השומע השני, ידידו ורעו רבי נפתלי. 

מסורת של הצפנה

כבן עשרים ושש שנה היה מוהרנ"ת כששמע לראשונה את המגילה, ומאז במשך שנים רבות מוחזק ברשותו סוד המגילה, גנוז בגנזיו, ואיש אינו שומע ממנו דבר וחצי דבר מתוכנה או אפילו אודותיה.

על פי המסורת הזהיר רבינו את מוהרנ"ת ורבי נפתלי לנצור את סוד המגילה ושאל להם לגלותה לאיש, כי אם אחד בדור צריך לדעת את תוכנה (שיש''ק ב, רנח). כל ימיו היה למוהרנ"ת שותף לסוד, הוא רבי נפתלי, ולפי שבנוגע להעברת המגילה לדורות הבאים רק אחד בדור אמור לשאת בנטל הסוד, אין מוהרנ"ת מבקש יורש להעביר לידיו את המגילה. עם זאת, כששאלו פעם מקורבו ובן ביתו ר' נחמן מטולטשין מדוע אינו מעביר את סודות המגילה לידי בנו ר' יצחק או לבן חברו ר' אפרים בן רבי נפתלי, נענה 'אני כועס עליהם כי הם אנשי שוק, לולא היו אנשי שוק היה הקדוש ברוך הוא מצליח גם אותם...'. 

ציונו של הגאון האלוקי ראב"ן (רבי אברהם ברי נחמן) באומן 

היורשים

בעשרה בטבת שנת תר"ה הסתלק לבית עולמו גאון עוזנו ואחד משני מחזיקי המגילה, מוהרנ"ת. כעת נותר סוד הגאולה בידיו של 'חד בדרא' הלא הוא רבי נפתלי.

אחד המיוחדים מאנ"ש שבאותו הדור היה החסיד ר' אהרן מהעיר ליפאוויץ המכונה ר' אהרן ליפאווצקר. חסיד זה שנולד מברכתו של רבינו וככל הנראה עוד זכה לראות בעיניו את רבינו, היה איש קדוש ובעל מעלה גדולה, הוא היה לפנים בעל משרה חשובה וזכה לסבול ולהתבזות עבור שייכותו הפומבית לאורו של הרבי ותלמידו מוהרנ"ת בשנות המחלוקת תקצ"ה-תקצ"ט. הוא היה מקורב לרבי נפתלי ובהזדמנות מסוימת ניגש אליו ושאלו: 'אתם הלא שמעתם מרבינו את המגילת סתרים, היכן אפוא עומד העניין'? ['ווי האלט דאס'?] ר' נפתלי שסרב להסיר ולו במעט את מעטה החשאיות מעל המגילה, נענה לו בנחישות ואמר: הלא לומד אתה לפחות הרבה את ספרי רבינו... יש לנו בקבלה מרבנו ז"ל שאמר 'כשיתקבל ספרי בעולם אפשר כבר להתכונן למשיח'.

אולם בהזדמנות אחרת, כשביקש רבי נפתלי להשאיר אחריו את צפונות המגילה לרשותו של אותו 'אחד בדור' שיישא את סוד הגאולה לאחר פטירתו שלו כצוואתו של רבינו, מצא את ר' אהרן ראוי לכך ומסר לו את המגילה וסודותיה. רבי אהרן האריך ימים עד לזקנה מופלגת ובסוף ימיו היה סגי נהור. והנה כאשר קרבו ימיו של רבי אהרן להסתלק מן העולם, וביקש להעביר את המגילה אל נושא הדור הבא מצא את רבי אברהם ב"ר נחמן כאיש הראוי ביותר לנשיאת הסוד. רבי אברהם היה אם כן דור שלישי לנושאי סוד סדר ביאת גואל לאחר שיצא מפי קודשו של רבינו. 

רבי אלטר טעפליקר בפתח אוהל הציון הקדוש 

גניבה אבידה ומציאה

סוד המגילה עובר אם כן בחשאֵי-חשאִין משומעי המגילה היחידים, מוהרנ"ת ור' נפתלי, אל שני היורשים בשני הדורות שאחריהם, אבל המגילה עצמה מתגלגלת בגלגולים נוספים ואף אבדה לזמן מה, בגלגוליה השונים היתה המגילה לנגד עיניהם של אישים נוספים שככל הנראה על אף שהחזיקו במגילה את תוכנה ופירושה האמתי וצפונותיה לא ידעו.

כאמור, כל ימיו שומר מוהרנ"ת את סוד המגילה ואף את עצם דבר קיומה בחשאי, העדות הכתובה הראשונה להימצאותה של כזו מגילה מבצבצת שנים רבות לאחר הסתלקותו, בשנת תרל"ו, כאשר רבי נחמן מטשהערין מסדר ומדפיס את הספר 'ימי מוהרנ"ת' הכולל שני חלקים, כאשר בחלק א' צרורות רשימותיו של מוהרנ"ת אודות הקורות עימו בשנות התקרבותו לרבינו הקדוש. אל אותן רשימות מצרף המו"ל ר' נחמן מטשהערין רשימות שמצא 'באמתחת הכתבים', ושם מספר מוהרנ"ת בהרחבה על מאורע גילוי סדר ביאת גואל תוך כדי נסיעה בעגלה ביציאה מלאדז'ין, ולאחר מכן מוזכרת גם הפעם השניה בתקס"ט.

בסוף אותו תיאור מציין רבי נחמן בצער ועגמת נפש:

'ואחר הסתלקותו הקדושה של הרב מוהרנ"ת זכרונו לברכה בימים לא כבירים נגנבו ואבדו הכתבים הקדושים של מגילת סתרים הנ"ל, ועדיין לא נודע מקומם איו, וחבל על דאבדין וכו' (ימי מוהרנ"ת ח"א יא, כא).

האם בפרק זה נגנזה המגילה לעולמים?

לאו.

בשלב מאוחר יותר, כפי שסביר להניח, נמצאה המגילה (עי' נווה צדיקים עמ' עח-עט), יתכן שהיא נמצאה עוד בימי ר' נחמן מטולטשין והיתה למראה עיניו. בכל אופן העתקה נוספת מאותה מגילה נשתמרה על ידי יד ימינו ומקורבו של הרב מטשהערין, הלא הוא ר' אלטר טפליקר מחבר הספרים הנודעים 'משיבת נפש', 'השתפכות הנפש', ועוד.

ר' אלטר הוא כינויו של ר' משה יהושע בזשיליאנסקי בן ר' אשר זעליג מטפליק, ר' אלטר היה חתנו של ר' נחמן מטולטשין וגיסו של ראב"ן, הוא היה תלמידו ויד ימינו של רבי נחמן מטשהערין, הוא אחראי להעתקות חשובות מאוד, וכך בתוך כרך מיוחד המכיל השמטות מהספר חיי מוהר"ן וספרים נוספים, מוצפנת היתה גם העתקה מאותה מגילת סתרים, בראשה של אותה העתקה כותב ר' אלטר:

'העתקה מקונטרס הנקרא 'מגילת סתרים', מכתיבת ידי מוהרנ"ת זצוק"ל אות באות, אשר מוהרנ"ת הקדוש שמע מפי אדמו"ר הקדוש הננמ"ח כל סדר ביאת גואל צדק שיבוא במהרה אמן. והעתקתי העתקה זאת מכרך אחד מספר חיי מוהר"ן אשר היה אצל ר' נפתלי ז"ל, ובכרך היה כתיבת ידי מוהרנ"ת זצ"ל'.

בסיומה של אותה העתקה עליה מוטל איסור הגילוי, שורות ספורות אך מלאות משמעות עליהן לא חל האיסור:

'אשרי מי שיתחזק באמונה ותורה בימים אלו... כלל הדבר אף על פי שעבר מהגלות קרוב לאלפיים שנה ואנו מצפים בכל יום שיבוא, אף על פי כן אם יתמהמה חכה לו בא יבוא לא יאחר, אף על פי שכלו כל הקיצין בא יבוא בוודאי, ויהיה יפה ונאה מאוד, אשרי הזוכה לזה שיתחזק באמונה אז'. 

פרק ז'
הסוד

יאה היא מגילת הסתרים לבעליה האחרון איש צופן-רזים, עסק רב לו לרבי אברהם בענייני גאולה ומשיח, בין שיחותיו וחידושיו שבכתב נרקמים חוטי רמז וסוד המצביעים מרחוק על ענייני משיח, ובמיוחד הוא מתעכב על הקשר הנסתר בין עניינו של הרבי להתגלותו העתידית של משיח.

ויש את השיחות שבעל פה, כמה מהן השתמרו בכתב יד מאוחר של אחד מתלמידיו, שם נאספו שיחותיו השונות בענייני גאולה ומשיח, לצד העתקה של 'מגילת סתרים'. בין השיחות מובאים דברים שסיפר רבי אברהם ממה ששמע מאביו. דברים אלו אינם חלק ממגילת סתרים, אך מתייחסים לדמותו של משיח ועניינו, ויתכן שיש בהם גם התייחסויות למובא במגילה עצמה. 

רמזים ותעלומות

כך מובאת שם מסורת ששמעה רבי אברהם מאביו ר' נחמן ששמע ממוהרנ"ת על מלך המשיח שלמרות גדולתו, הרי שגדולת צאצאיו תהיה גדולה משלו:

'בנו [-של המשיח] יהיה חידוש יותר ממנו ובן בנו יהיה יותר חידוש, כי יהיה לו מוחין מאביו ומזקנו, ומשיח יהיה בערך בן שש מאות שנה כי הם יאריכו ימיהם'.

שיחה נוספת מתייחסת לקשר שבין פועלו של רבינו בעניין הגאולה, לפעולות שיעשה משיח שישתמש בכוחו:

'ואמר גם כן העניין מה נצרך משיח בן יוסף, ואמר כי על משיח בן דוד יעבור מה שיעבור על כן הוא צריך זכות מן הצדיקים שמתו, ומשיח בן יוסף ימות מקודם. ורבינו ז"ל אמר 'איך האב אים גיגעבין אגלייכין פלאץ [אני הכנתי עבורו מקום יפה]'.

בהמשך מובהרת השייכות של רבינו לבחינת משיח בן יוסף:

'כי רבינו ז"ל היה משיח בן יוסף, כי הוא נקי בשמירת הברית בתכלית השלימות'. 

תרין משיחין

עוד מובאים שם דברים מופלאים שאמר רבינו על גדולתו בקדושה ביחס לצדיקים גדולים מאוד, ושבזכות זה היה 'בחינת יוסף' בעניין הקדושה, 'ומשיח צריך לשמש בזכותו, ויגלה האמת בעולם, אמן במהרה בימינו'.

למסורת זו יש לצרף דברים נוספים שכותב רבי אברהם בספרו 'כוכבי אור' (שיחות וסיפורים לו) אודות המעשה הידוע שבשעה שגילה רבינו הקדוש את תורה כ"ח 'דע שיש חילוק בין התורות' מליקוטי תניינא, ומוהרנ"ת מעוצם הרגשתו בזכּות לבבו את עומק נוראות דבריו הקדושים עד שהדברים בערו בקרבו כלהבת שלהבת ממש, לא יכול להתאפק ונתן קולו 'אולי כך הוא הפירוש במה שאמרו חז"ל אין בן דוד בא אלא בהיסח הדעת', כשכוונתו המפורשת על רבינו בעצמו, שהוא בעולם ואין יודעים ממנו, והוסיף רבי אברהם בשם אביו עוד פסקה רבת משמעות 'כמדומה לי מאשר שמעתי מאבי ז"ל שרבנו ז"ל סיים אז אנא הוא'.

רבי אברהם מתייחס לצמד המילים צופנות הרזים, ולומד שכוונתו של רבינו לרמוז על שייכותו לנשמת משיח בן יוסף. הוא מפנה למובא בחיי מוהר"ן בשיחות השייכים לתורות (סימן ו), שיש צדיק אחד 'שהוא כלול מתרין משיחין יחדיו'. הרבי, כפי שלומד זאת רבי אברהם, מאחד בדמותו התגלות של תרי משיחין, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, הוא מציין לדברים שאמר הרבי במהלך שיחה המופיעה בחיי מוהר"ן בשיחות השייכים לתורות, שיש צדיק שהוא כלול מתרין משיחין יחדיו. 'כפי הנראה ומבואר מדבריו הקדושים בעל פה', הוא מדייק שדברים אלה סבבו על רבינו ז"ל בעצמו, 'ושאף על פי שנמצא בו גם מנשמת בן דוד, היה העיקר מצד משיח בן יוסף'. 

תמונה נדירה שהתגלתה החודש על ידי איש החסד ר' אברהם סלונים שאביו הרה"ח הישיש
ר' יהודה לייב ב"ר מאטיל סלונים זיהה בה את הרה"ח רבי שלמה ווקסלר זצ"ל בסמטאות העיר העתיקה 

איש סוד

תמיד אפפה את דמותו של רבי אברהם עננה של סוד ורז. בין אנ"ש ידוע היה שרבי אברהם אוצר בשתיקתו ובסודו האישי הרבה ידיעות מענייני ביאת גואל צדק. ולמרות שהיה אמן השתיקה וההתכסות, רמזים מאותו כבשן כבוש הדהדו תדיר סביב שיגו ושיחו. אין זה מחייב שכל הסודות הללו מקורם במגילת סתרים, ידיעות רבות באו לו ממסורות ששמע מאביו את ששמע ממוהרנ"ת.

כך למשל ידועה התבטאותו בעניין התכלת, כשנשמע בעולם גילוי פתיל התכלית על ידי הרב מראדזין ואמרו לרבי אברהם ראיות שונות שנמצאו לחיזוק שיטתו של מגלה התכלת, נענה רבי אברהם ואמר שיש לו ראיות גדולות מאלו.

בכל הדורות היה רעיון הקץ וחישוביו השונים מעורר התלהבות ותמיד נמצאו אותם 'ידענים' שהציתו את דמיון ההמון בנבואות ורמזים, בהזדמנות מסוימת כשדיברו על הקץ וביאת משיח נענה ואמר 'עדיין איני רואה את סבו של משיח' (שיש''ק ג' תלו).

מכל אותן התבטאויות נדירות וסתומות אין לדעת כמה שמועות מקורן במה שידע רבי אברהם ממגילת סתרים, אבל שיחה אחת ששמע רבי לוי יצחק בנדר מרבי אברהם נאמר לו במפורש שמקורה במידע ממגילת סתרים. וכה אמר לו: 'במגילת סתרים כתוב שבעקבתא דמשיחא יהיו כאלו קיסרים ומלכים שלא ירצו להשתתף ולהילחם בשום מלחמות, וירצו לשבת בשקט ובשלווה, אולם יתפסו אותם בציצית ראשם ['זָאפְּרִינֶעס'] ויכריחו אותם להשתתף במלחמות בעל כורחם' (שיש''ק ג, קיג).

פעם התייחס רבי אברהם לשיחה המפורסמת מרבינו שכשסיפרו לפניו מה שאמר הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשוב שבשנת תק"ע תהיה שנת גאולה, ורמז לדבר מהלשון 'תקע בשופר גדול לחרותנו', נענה על כך רבינו ואמר 'תרח"ם גם היא שנה' ['תרחם איז אויך א יאר'] כאומר אם תק"ע היא שנת הגאולה והרמז לזה בלשון 'תקע בשופר', הרי שגם שנת תרמ"ח מרומז בה עניין הגאולה, כמו שכתוב 'אתה תקום תרח"ם ציון' (שיש''ק ב' רצג).

ואמר על כך רבי אברהם שאמירה זו אינה פשוטה, ובוודאי מרומז איזו בחינת פקידה של גאולה בשנה זו, ואכן בזו השנה התגלתה התכלת על ידי הרב מראדזין, וגם הונחה מסילת הברזל של קו הרכבת לאומן, מה שאפשר הגעה קלה ומהירה יותר אל הציון הקדוש, וכמו כן החלה ההתעוררות בגולה לעלייה ארצה (כתבי ר"ש הורביץ).

נבואה נוספת שהיו תלמידיו מספרים משמו: אמר רבי אברהם שעוד קודם ביאת גואל צדק תתקיים בארץ ישראל התיישבות יהודית גדולה, ובביאת הגואל יתווספו עליה שאר קיבוצי ישראל שבחוץ לארץ (שיש''ק ג, תקנז).

בירושלים חיים מקורביו ושומעי לקחו של ראב"ן מהימים שקדמו לנסיעתו האחרונה אומנה בסוף קיץ תרע"ד. המיוחד מביניהם הוא החסיד והגאון המופלא רבי שלמה וקסלר, הוא שבילה רבות בחברת רבי אברהם ושמע ממנו דברים שנאמרו אך ורק לאוזניו ולפי רום מעלתו, אצר בזיכרונו שיחות שערכן לא יסולא בפז. במקרים רבים גם העלה על הכתב את ששמע.

פרק ח'
הגילויים

בעיניו הצופיות היה רבי אברהם משקיף באספקלריית השגותיו וידיעותיו וצופה אירועים שעתידים להתרחש שנים רבות לאחר פטירתו. כך למשל היה מזהיר את אנשי שלומו מפני שנת תרצ"ו, כשהוא מטעים זאת ברמיזה תרצ"ו אותיות צרו"ת. הוא לא הסתפק באזהרות והיה מרבה להתמרמר על אירועי שנת תרצ"ו ועל הצרות שתביא בכנפיה. תפילותיו של רבי אברהם עבור כלל ישראל רוויות היו שברון לב, רבות היה מבלה על הציון הקדוש כשהוא עוקר מליבו אנחות המשברות גופו של אדם, שופך דמעות כמים ומתחנן על ישראל. כדרכו ביקש תמיד את מידת הרחמים. הוא היה זועק 'כמה דמים נשפכו'! ובאותה נשימה מלמד זכות על הרחוקים והחוטאים: 'הלא הם [דהיינו החופשיים] אינם אשמים כל כך, כי הם תינוק שנשבה, 'ורחמיו על כל מעשיו', וכתוב 'יתמו חטאים' ולא חוטאים'. וכמו כן היה מלמד זכות על כל ישראל ששם ישראל נקרא עליו. 

צופה ומתריע

ח"י שנים לאחר פטירתו, כשהתרגשה שנת תרצ"ו ובאה לעולם, הבינו תלמידיו למפרע את משמעותן של אותן אזהרות. באותה שנה עלה בידי הקומוניסטים לסגור את הקלויז באומן שבמשך כל השנים מאז הקמת ברית המועצות היה נר תמיד בודד שעוד שרד והתקיים במרחבי הישימון הסובייטי.  

התראה נוספת בעניינו של הקלויז נשמע מפיו כאשר בשנת תרס"ג כששהה בארץ ישראל סיפרו לו אנ"ש על השיפוץ היסודי שנערך לקלויז באומן, כאשר לצורך כך החריבו את המבנה הישן ובנוהו מחדש. הדבר לא מצא חן בעיני רבי אברהם שהגיב ואמר שלא היה צורך לסתור אותו ולבנותו מחדש, כי היה בניין חזק מאז שבנהו רבי סנדר טרוויצר בשנת תרכ"ו, והיה יכול לעמוד עוד ימים רבים. והוסיף ברמז: תרס"ג אותיות תסג"ר, כלומר היא כבר תסגר [-'זִי וֶועט שׁוֹין וֶוערְן פַארְמַאכְט'], וכך הווה (שיש' ג, תקנ).

אולם כאשר המשיכו וסיפרו לפניו גם גודל השמחה שהיתה בין אנ"ש והריקודים שעשו בעת הנחת אבן הפינה שנערכה ביום ל"ג בעומר, ואז התכנסו אנשי שלומנו מכל העיירות ועשו סעודה ושמחה גדולה, הפטיר ואמר 'אם כך הרי שהיה כדאי'.

ר' לוי יצחק היה מספר על מאורע שהתרחש בבית המרחץ באומן, כאשר רבי אברהם נחרד לפתע כשראה ספלי מים חמים שהיו משמשים לרחצה ואמר: 'אוי וי, רואה אני ראשים יהודיים צפים במים...' הנוכחים הסיקו שהוא מתאר טרגדיות שעתידות להתרגש על ישראל, ולימים היה ר' לוי יצחק מייחס אמירה זו לגזירת הכליה שהתממשה בשואה האיומה. 

'דברים שהן כבשונו של עולם'

זהירות מופלגת נהג רבי אברהם בסודות שהיו צפונים עמו, ולא רק, באופן עקרוני התנגד להפצה בלתי מבוקרת של עניינים גבוהים, ובהקשר לכך אירע פעם בתקופת מגוריו בירושלים המעשה הבא:

באחד הימים נכנס בשערי בית הכנסת של חסידי ברסלב בעיר העתיקה יהודי אחד והחל משוחח עם אנשי שלומנו מעניינים נסתרים, דיבר בלשון גבוהה וברוב התלהבות אודות משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. חסידי ברסלב שאין דרכם בדיבורי הפלגה שאין בהם נפקא מינה לעבודת הבורא נענו לו בתמימות, 'אנו איננו מבינים בעניינים אלו, הואל להמתין לשעת תפילת מנחה וערבית, אז יגיע לכאן יהודי המבין בעניינים אלו, עימו תוכל לדבר כרצונך'.

לעת המנחה כשהגיע רבי אברהם לבית המדרש הצביעו עליו המתפללים, ניגש היהודי לרבי אברהם והחל מנסה לעניין אותו בהשגותיו, נתן בו רבי אברהם מבט אחד והבין בחכמתו המרובה ממעשיו, נענה לו אפוא בלשון חריפה ואמר 'את הברענענדיגע תאוות רעות, והפייערדיגע מידות רעות [- התאוות הרעות הבוערות, והמידות רעות הרותחות] כבר שברת, שיש לך את הדאגות האלו?'

וכאשר היה רבי אלי' חיים רוזין מספר זאת, הפטיר ואמר: ירא שמים דבריו נשמעים, וכמו שרבינו הקדוש אומר בתורה ה' שקולו נעשה רעמים המשברים ומעוררים את הלב, ואכן כך הווה, דבריו של רבי אברהם שנאמרו בקולו מעורר הרעמים חדרו ונכנסו בליבו של אותו יהודי, ופשטו עקמומיות שבלבבו, עד שהחל לעבוד את ה' בתמימות בדרך רבינו הקדוש. 

התגלויות נדירות

עם זאת לעיתים נדירות, ובאוזני יחידי סגולה מגדולי תלמידיו שמצאם ראויים לכך ניתן היה להציל מפיו גילויים בענייני משיח וגאולה.

על מאורע שכזה מספר היה ר' לוי יצחק מתוך זיכרון מרגש מראש השנה הראשון באומן לאחר התקרבותו. כבחור צעיר ומקורב חדש היה מלא התלהבות ומבקש לשמוע ולהתמלא מכל מה שאפשר. מפה לאוזן עברה השמועה בין המקורבים הצעירים כי רבי אברהם מדבר במקום מסוים ור' שמשון ברסקי במקום אחר, היכן מדבר רבי אברהם הוא לא ידע, אבל מאוחר יותר נודעה לו הכתובת. כדרכו היה רבי אברהם מרבה לקיים את שיחותיו בביתו של מקורבו החסיד התמים ר' נחום שוסטער. הלך ר' לוי יצחק, עמד בפתח הבית ומצא את המקום מלא באנשים.

בביתו של ר' נחום הצטופפו באותה שעת בין הערביים בחירי תלמידי רבי אברהם וביניהם בעלי המוחין המבהילים ר' שלמה גבריאל ור' מרדכי סוקולובר, תלמידים אלו היו ראויים למה שאיש מלבדם לא היה ראוי, ובמחיצתם יתכן היה לשמוע מרבי אברהם דברים שלא שומעים בכל יום.

'היה שם שולחן גדול מלא באנשים', מספר ר' לוי יצחק, 'ור' אברהם דיבר ודיבר... ואז רק שמעתי איך שר' מרדכי סוקולובער אומר 'נו-- נו--', ויותר לא שמעתי'.

בשעת מעשה לא הבין הנער המקורב את פשרו של אותו 'נו', אולם לאחר מכן התברר שרבי אברהם החל מדבר נפלאות מסדר ביאת גואל על פי ידיעותיו ממגילת סתרים, ולפתע השתתק ופסק לדבר, ור' מרדכי מסוקולוב בלהיטותו לשמוע עוד התחנן 'נו', אבל רבי אברהם כבר אסף מילותיו, ומעיד ר' לוי יצחק שהתנהגות זו נראתה אצלו לא פעם, כשהיה תופס את עצמו תוך כדי דיבור, היה מתעורר לפתע משטף דיבוריו ופוסק באמצע הדיבור, וזהו.

מעשה דומה נשמע מפי ר' אליהו חיים רוזין.

כדרכו היה רבי אברהם מאריך את דרכו חזרה ארצה מהקיבוץ הקדוש בראש השנה, כדי לעבור בערים בהן התרכזו אנ"ש, לחזקם ולשלהב את אישו של הרבי בלבבות. בפולין היה עובר דרך וורשה, לודז' ולובלין. בעיר לודז' היה משתכן בביתו של מקורבו ר' יצחק גרשון ברזסקי, אחיו של החסיד ועובד ה' המופלג ר' מת'ס מאומן. מאותם ימי שהות בבית משפחת ברזסקי נרשמו כמה אירועים מעניינים, אחד מהם היה כאשר רבי אברהם החל לדבר מענייני הגאולה ורמזיה הנזכרים במגילת סתרים, כשכמעט הסגיר את התאריך, נענה ר' יצחק זאב ואמר 'נו..' ורבי אברהם נסוג ותיכף הסיט את נושא השיחה.היתה פעם אחת נדירה ויוצאת דופן בה גילה רבי אברהם דבר מה שהצטער עליו לאחר מכן. היה זה בעת שהותו באומן לרגל הקיבוץ הקדוש בראש השנה, לפני שנסע לארץ ישראל ואחד ממקורביו הפציר בו רבות והתעקש לשמוע משהו מעניין הקץ, רבי אברהם גילה לו פרט כלשהו. כעבור זמן מה התחרט רבי אברהם על הגילוי והצטער על כך רבות. בצר לו שפך תפילותיו לפני השם יתברך שהדברים הכמוסים יישכחו מזכרונו של השומע. לתקופת השנה כשחזר ובא רבי אברהם לאומן לקראת הקיבוץ הקדוש פגש באותו אדם ושוחח עימו כשהוא מגשש בעקיפין לדעת האם זוכר הוא דבר מאותם דברים, אז נוכח בוודאות שאינו זוכר עוד מאומה ממה שהתגלה לו בשגגה. 

מגלה טפח ומכסה אלפיים אמה

אבל לא רק מפני דיבורים מיותרים על דברים נסתרים סלד רבי אברהם, אפילו להעלאתם על הכתב התנגד, ומספרים שפעם אחת ראה את אחד מתלמידיו מחזיק בידו קונטרס משיחות שונות שסופרו בין אנ"ש מפה לאוזן, הקפיד על כך רבי אברהם ונזף בו 'היתכן לכתוב דברים אלו?!'

אם בשיחות שבעל פה התגלגלו דברים מפורשים יותר, הרי שהרמזים שהותירה קולמוסו זהירים ומטושטשים הרבה יותר. כל שיגו ושיחו של רבי אברהם עשוי מארג עדין של 'מגלה טפח ומכסה אלפיים אמה'.

כתבי ראב"ן מסוגננים בלשון ייחודית שאין בנמצא כמותה, מלבד מליצות הלשון שהן ייחודיות לו, כל סגנונו הלבשות ולבושים, ואי אתה יודע אם הסגנון והנוסח נועדו לגלות או שמא דווקא להסתיר. לא תמיד מוצפן דווקא סוד או נבואה, כל הגותו של רבי אברהם עמוקה ובדרך כלל מרמזת ומצביעה על מה שאתה כבר 'מרחוק תבין', אבל יש גם מקומות שרישומו של הסוד שכמעט נטף מן הקולמוס ניכר היטב, הנה ציטוט אחד: 'והנה בכל אשר כתבתי עד הנה יש בזה הרבה לדבר ולבאר ולרמז, אבל ההכרח לשום קץ למילין...'

במקום אחר מפתיע רבי אברהם במילים מבהילות במיוחד: 'לבי אומר לי מכותלי צירופי עוד כמה דברים בעל פה, כי גזירת הכליה שנמצא כעת למעלה הוא שנגזרה בעת יציאת קליפת הלצון וכו'.. ודי לחכימא ברמיזא כי אין ביכולת להאריך באלה הדברים בכתב' (כוכבי אור שיחות וסיפורים כא).

הוא מציין שדברים אלו נסובים על מה שנרמז קודם לכן בדבריו, שם מאריך רבי אברהם אודות המלחמה 'למעלה ולמטה' שמתגברת בעיקר עכשיו בעקבתא דמשיחא, 'כי כהתגברות ההסתות והפיתויים למטה לנפשות ישראל שיסורו מהשם יתברך, כן התגברות הסתות מידת הדין למעלה בקטרוגים לפני השם יתברך שיסור מנפשות ישראל להשמידם ח"ו'. בדבריו אלו רומז רבי אברהם מפורשות לגזירת כליה העתידה להתרגש על עם ישראל ח"ו, והדברים רואים אור בספרו הרואה אור בשנת תרע"ג, ונכתבים עוד קודם לכן, לפחות חצי יובל לפני השואה האיומה.

בתוך דבריו משווה רבי אברהם את אירועי קץ הימים למובא במעשה מבעל תפילה אודות הגיבור שאינו מבקש כי אם כניעה, והוא דן ומדייק שכל השתדלויות הבעל תפילה והממונה על האוצרות המייצגים את עבודת התפילה והצדקה, לא יועילו אלא לדחות את הקץ 'בדחיה ועיכוב לזמן קצוב', ברם ביטולה של הגזירה לגמרי לא יהיה אלא בתשובה אותה הוא מזהה כפעולת הכניעה אותה דורש הגיבור, 'שהוא שלימות ההכנעה והביטול שיזכו נפשות ישראל בעת גאולתם'. ומי יבוא בסוד דבריו. 

פרק ט'
התעלומה